יעקב משה חרל"פ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף השיחה |
מקור בלתי סביר, עריכה |
||
שורה 35:
ב[[שבועות]] [[תרס"ד]] ([[1904]]), בהשפעת ידידו הרב [[צבי פסח פרנק]]{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=הרב זאב סולטנוביץ' (בשם הרב צבי יהודה קוק)|כתובת=http://yhb.org.il/?p=434|כותרת=הרב זאב סולטנוביץ'|אתר=אתר ישיבת הרב ברכה|תאריך=}}}}, נפגש הרב חרל"פ לראשונה עם [[הרב קוק]] ב[[יפו]]. פגישה זו נערכה ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ והגיע ליפו. תוצאות פגישה זו היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית, בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם בינו לבין הרב: {{ציטוט|תוכן="הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת [[שערי תורה (תלמוד תורה ביפו)|"שערי תורה"]], בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "[[אקדמות]]" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"|מקור=[[אפרים צורף]], [http://www.hebrewbooks.org/29072 חיי הרב קוק], ירושלים תש"ז, עמ' 119}}
בעקבותיה הפך לתלמידו הקרוב של הרב קוק, שהכניסו אל פנימיות נבכי נפשו והדריכו בעבודת ה' ובלימוד תורה. בין השאר - היה זה הרב קוק שגרם לו לחדול ממנהגו לסגף את עצמו בתעניות, שכתב לו "ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר... כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות..."{{הערה|1=אגרות הראי"ה א', אגרת פ"ח}}.
בשנת [[ה'תר"פ]] כתב את החיבור "טובים מאורות", המגן על ספרו של הרב קוק, "[[אורות (ספר)|אורות]]", מפני טענות מתנגדיו.
שורה 43:
בשנת [[תרע"ד]] ([[1914]]) יצאו עם הרב קוק ורבנים נוספים ל[[מסע המושבות|מסע במושבות הגליל]] וביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. ובשנת [[ה'תרפ"ג]] [[1923]] השתתף במסע השני למושבות יחד עם הרב קוק והרב [[שלמה אהרונסון (רב)|שלמה אהרונסון]].
לאחר פטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, מונה הרב חרל"פ לראש [[ישיבת מרכז הרב]], והחל למסור בה [[שיעור כללי]]. את עמלו הרב בהכנת השיעור תיאר אחד התלמידים, שבתי דון-יחייא: "היה יושב ער כל הלילה ועוסק בסוגייא. פעמים כרך את ראשו במגבת רטובה כדי לצנן את רוב מתחו. מפרק לפרק שיתף את בחירי תלמידיו בהכנת השיעור… משעבר שיעורו מבחן אש והתקבל על ידי תלמידיו, נחה דעתו ופניו הזדהרו בזוהר של שעת תפילה".
כשניגשו לבחירת רב ראשי חדש לארץ ישראל תחת הרב קוק, היה מועמד לתפקיד, לצידו של הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]], שבסופו של דבר נבחר לתפקיד. בערך בתקופה זו נישא בנישואים שניים לרבנית האלמנה אידה רבקה דוידובסקי, בתו של הרב [[שלמה נתן קוטלר]] שהתגוררה אז עם אביה בירושלים{{הערה|[[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]], כרך כז, ירושלים תשע"ב, עמ' תקצ"ח.}}.
שורה 51:
נודע בין היתר בניגונו ל[[שירת הים]], שרבים היו מגיעים לשמוע במעמד "שירת הים" שהתקיים בביתו מדי שנה בליל [[שביעי של פסח]]{{הערה|[https://www.inn.co.il/News/News.aspx/309472 הנשיא יצחק נבון ז"ל מספר על שירת הים של הרב]}}.
הרב חרל"פ נפטר ביום [[ז' בכסלו]] [[תשי"ב]] ([[6 בדצמבר]] [[1951]]). ב[[לווייה|לווייתו]] השתתפו אלפי בני אדם שבאו לחלוק לו [[כבוד המת|כבוד אחרון]], מירושלים ומחוצה לה. נטמן ב[[בית הקברות סנהדריה]] בירושלים.[[קובץ:Rav Harlap 1919.jpg|שמאל|250px|הזמנה שפרסם הרב חרל"פ בעיתון [[דואר היום]] לנישואי בנו|ממוזער]]
שורה 58:
===ארץ ישראל===
====חשיבותה ובניינה====
הרב חרל"פ החשיב מאוד את ארץ ישראל ואת יישובה וראה בהפרחתה את הנקודה העיקרית של התקופה הנוכחית: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא [...] ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה|מקור=מי מרום – מעייני הישועה עמוד קצ"ו}}.
את בניין הארץ ראה לא רק כאקט של גאולה גשמית מבורכת ככל שתהא, אלא גם כתחילת פריחת כוחותיה הרוחניים של האומה באמרו "כשם ששיבת ישראל לארץ קדושתו ראשית צמיחת ישועתו היא, כך היא גם ראשית תשובתו"
====מדינת ישראל====
בהתאם לאמור, שמח מאוד על [[קום המדינה|הקמת
====איסור מסירת שטחים====
שורה 70:
===עם ישראל===
====קדושתו המהותית====
הרב חרל"פ הדגיש שכל אדם מעם ישראל, גם החוטאים והרשעים, קשור לקדושה ביסודו, ועל אף שמבחוץ נראית עליו "הקליפה הרעה" - עם זאת בפנימיותו של כל אדם מישראל הוא קודש, בקדושה עצמית שבלתי ניתן לבטל אותה, זאת מאחר שהקדושה הזו נובעת מעצמיותו של עם ישראל כולו, ו"עם ישראל" מעולם לא חטא ולא יחטא, אף אם אדם פרטי חוטא, וממילא - קדושת כלל ישראל בעינה עומדת לעולם, וכל אדם ואדם מישראל הוא קדוש בקדושה שיונק מן הכלל. ולכן יש להרבות בסנוגריה על עם ישראל ולעסוק בזכותם, ולא לקטרג עליהם.
====החוטאים בדורות האחרונים====
| |||