תקשורת לא-אלימה – הבדלי גרסאות

'''תקשורת לא-אלימה''' (ב[[אנגלית]], "Nonviolent Communication^TM" או בקיצור NVC; ידועה ב[[ישראל]] גם כ"'''תקשורת מקרבת'''" ובעולם גם כ-"Compassionate Communication", ומכוּנה גם "שפת ה[[ג'ירף]]"), היא גישה אשר פותחה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] על ידי ד"ר [[מרשאל רוזנברג|מרשאל ב. רוזנברג]], לניהול יעיל, מקרב, בונה ומספק של מערכות יחסים בכל המישורים (בין-אישיים, תוך-אישיים, ובין קבוצות ומדינות), באמצעות מיקוד השיח בַּצרכים של כל הצדדים המעורבים. הגישה משמשת לפתרון ואף למניעה של קונפליקטים, אי-הבנות וסכסוכים, ומאפשרת שינוי מרחיק-לכת במערכות יחסים תוך העמקת החיבור, האמון, והיעילות במילוי הצרכים של כל הצדדים, באמצעות המודל היישומי-מעשי שלה.

 

==מהות הגישה==

הגישה נובעת מהתבוננות על האופן המוכר שבו רוב בני-אדם מדברים ומקשיבים זה לזה רוב הזמן, כדי למלא את צורכיהם - והכוונה בעיקר לשימוש בשיפוטים, האשמות, ניתוחים הדדיים, דרישות, איומים, פרסים ועונשים. אופן תקשורת שלעיתים קרובות מקטין את הסיכוי למלא את צורכיהם וליצור ביניהם הבנה וחיבור, ומגדיל את הסיכוי לאלימות ביניהם, מה שמקטין עוד את הסיכוי למילוי הצרכים. הגישה מכנה תקשורת מהסוג הזה בשם "תקשורת אלימה", או "שפת ה[[תן]]". (התן, לפי רוזנברג, מסמל מצב תודעה שבו אנו רואים/ת רק את הצרכים של עצמנו ולבנו סגור אל האחר).