ורה ברושקובה – הבדלי גרסאות

 

ורה היתה בשנות ה-20 לחייה כשנשלחה למחנה ראוונסבריק כאסירה פוליטית צ'כית. מחנה זה נועד בעיקרו לנשים. בחורף 1944-1945 נשלחה משפחת רוזנצוייג למחנה. הבן שמואל ארנוסט רוזנצוייג, שהיה רק בן 7 הופרד ממשפחתו וחלה במחלת הטיפוס. ורה מצאה אותו והחלה לטפל בו ובהמשך העבירה אותו לאגף הנשים הלא יהודיות והחביאה אותו שם עד סוף המלחמה. כשחזרה לביתה בפראג לקחה את הילד איתה. (יד ושם)

 

ארנסוט נשאר לגור איתה במשך 3 חודשים. למרות חיבתה לילד ורצונה לגדלו כבנה, היא עשתה מאמצים לאיתור קרובי משפחה ודאגה לרשום אותו ברשימות הצלב האדום ולכך ששמו יפורסם בשידורי הרדיו. כמה שבועות לאחר מכן הגיע דודו חיים מילר לקחת אותו. אמו של ארנוסט  שרדה את השואה והוא התאחד איתה. (פלדיאל ספר עמ 69 + מקור ב)

 

ארנוסט ואמו עלו לארץ ישראל והקשר עם ורה אבד. רק לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי ב-1989, ארנוסט, שבינתיים עבר לגור בקופנהגן, החל לחפש אחר ורה. הוא לא זכר את שמה ואמו כבר נפטרה. נותרו בידו רק שתי תמונות שלו עם ורה, שצולמו בפראג. ארנוסט פנה לעיתון בפראג שפרסם את סיפורו בצירוף תמונה, שהיתה ברשותו, וכך הצליח לאתר אותה, כשהיא כבר בת 87 בבית חולים בפראג  עקב מחלת הפרקינסון.  (יד ושם) בפגישתם המחודשת לאחר 57 שנים שלא התראו, מסרה לו ורה תמונות ששמרה עבורו וכן שני מכתבים שהוא ואמו כתבו לה מישראל. במכתבה של אמו היתה הזמנה לורה להגיע לארץ לביקור. ורה סיפרה לו שכילד, התנהג יפה ומעולם לא בכה. (פלדיאל עמ' 70)

 

ב-6 באפריל 2003 הוכרה כחסידת אומות העולם. אנרוסט הגיע עם משפחתו לפראג לטקס  שהתקיים בבית השגריר ארתור אבנון. הטקס סוקר בהרחבה בתקשורת הצ'כית. (יד ושם ופלדיאל)