ורה ברושקובה – הבדלי גרסאות

ארנסוט נשאר לגור איתה במשך 3 חודשים. למרות חיבתה לילד ורצונה לגדלו כבנה, היא עשתה מאמצים לאיתור קרובי משפחה ודאגה לרשום אותו ברשימות [[הצלב האדום]] ולכך ששמו יפורסם בשידורי הרדיו. כמה שבועות לאחר מכן הגיע דודו חיים מילר לקחת אותו. אמו של ארנוסט  שרדה את השואה והוא התאחד איתה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://francais.radio.cz/le-juste-parmi-les-nations-sappelle-en-2003-vera-bruzkova-diskantova-8077613|הכותב=|כותרת=Le Juste parmi les nations s'appelle, en 2003, Vera Bruzkova-Diskantova|אתר=|תאריך=29/08/2003}}</ref> <ref name=":1" />

ארנוסט ואמו עלו לארץ ישראל והקשר עם ורה אבד. רק לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי ב-1989, ארנוסט, שבינתיים עבר לגור בקופנהגןב[[קופנהגן]], החל לחפש אחר ורה. הוא לא זכר את שמה ואמו כבר נפטרה. נותרו בידו רק שתי תמונות שלו עם ורה, שצולמו בפראג. ארנוסט פנה לעיתון בפראג שפרסם את סיפורו בצירוף תמונה, שהיתה ברשותו, וכך הצליח לאתר אותה, כשהיא כבר בת 87 בבית חולים בפראג  עקב מחלת הפרקינסון.<ref name=":0" />  בפגישתם המחודשת לאחר 57 שנים שלא התראו, מסרה לו ורה תמונות ששמרה עבורו וכן שני מכתבים שהוא ואמו כתבו לה מישראל. במכתבה של אמו היתה הזמנה לורה להגיע לארץ לביקור. ורה סיפרה לו שכילד, התנהג יפה ומעולם לא בכה.<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Paldiel, Mordecai|שם=The Righteous Amonf The Nations|מקום הוצאה=Jerusalem|מו"ל=Yad Vashem|שנת הוצאה=|עמ=70}}</ref>

ב-6 באפריל 2003 הוכרה כחסידת אומות העולם. אנרוסט הגיע עם משפחתו לפראגל[[פראג]] לטקס  שהתקיים בבית השגריר ארתור אבנון. הטקס סוקר בהרחבה בתקשורת הצ'כית.<ref name=":0" />