לואי בותה – הבדלי גרסאות

עם חתימת הסכם השלום בותה היה בין אחראי לפירוק הכוחות הבורים בטרנסוואל מנשקם ושיחרור שבויי המלחמה הבורים. בעקבות המלחמה הוא שינה את דעתו על האמיפריה הבריטית והתחיל חהביעלהביע בפומבי את דעותיו החדשות, הוא הפתיע רבים מאפריקאנרים בנואם שנשא בדרבן שבו הוא אמר שהוא רואה עתיד ורוד לדרום אפריקה כחלק מן האימפריה הבריטית<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=120-121}}</ref>.

לאחר שסיים את פירוק הצבא ושיחרור החיילים, בותה, דה ויט ודה לה רי, "השלישה המהוללת" כפי שהעיתונות הדרום אפריקנית כינתה אותם, הפליגו לבריטניה ואירופה בכדי לנסות וגייס כסף לשיקום דרום אפריקה אשר הייתה ברובה חרבה עקב מדיניות האדמה החרוכה של קיצנר<ref>{{צ-ספר|מחבר=Harold Spender|שם=General Botha: The Man and the Career|מקום הוצאה=|מו"ל=Constable|שנת הוצאה=1916|עמ=149}}</ref>. במהלך ההפלגע הארוכה על האוניה סקון בותה ודה לה רי שיחקו [[ברידג']] בזמן שדה ויט נשאר בתאו, כותב את האוטוביוגרפיה שלו<ref>{{צ-ספר|מחבר=Johannes Meintjes|שם=General Louis Botha: A Biography|מקום הוצאה=|מו"ל=Cassell|שנת הוצאה=1970|עמ=111}}</ref>. השלישה התקבלה בהתלהבות בבריטניה כאשר הגיעו [[סאות'המפטון]] ב- 16 לאוגוסט 1903, המונים המתינו לראותו אותם כאשר הגיעו ל[[תחנת ווטרלו]] ב[[לונדון|לנודון]] בהזמנת הלורד קיצנר לפגוש את המלך [[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השבעי]]<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=Neil Parsons|שם=Black and White Bioscope: Making Movies in Africa 1899 to 1925|מקום הוצאה=|מו"ל=University of Chicago Press|שנת הוצאה=2018|עמ=112-115}}</ref>. השלישה התקבלה בהתלהבות גדולה יותר כאשר הגיעו להולנד, שם הם נתפסו כגיבורים עקב אוירה אנטי-בריטי שאפיינה את אירופה באותו הזמן. אבל בותה לא התלהב מקבלת הגיבורים שהוא וחבריו קיבלו באירופה ובנאום שנשא בהאג הוא אמר: "לא היגענו לכאן בכדי לחגוג. אנו הנציגים של עם עצוב; ואנו עצובים כי בצענו את חובתנו; בגלל שהגנו על חירותנו ועל העצמאות שלנו."<ref name=":4" /> במהלך שעיתו באירופה בותה ניסה לגייס כספים למען האלמנות והיתומים הבורים, בשלל שנאומים שנשא ברחבי אירופה הוא לא היסס להאשים את שר המושבת [[ג'וזף צ'מברלין|צ'מברלין]] בנזק שנגרם לדרום אפריקה: "ביתנו, עם הריהוט, נישרפו או נהרסו, הפרדסים שלנו, כל הציוד החקלאי מהרסנהרס, טחנות קמח נהרסו, כל בהמה גורשה או נשחטה - כלום לצערנו לא נשאר לנו. האדמה היא מדבר. מלבד זאת המלחמה גבתה המוני קורבנות, הארץ מלאה בקול הבכי של אלמנות ויתומיויתומים חסרים אונים."<ref>{{צ-ספר|מחבר=Harold Spender|שם=General Botha: The Man and the Career|מקום הוצאה=|מו"ל=Constable|שנת הוצאה=1916|עמ=158}}</ref> באירופה בותה פגש שוב את אשתו ועםונפגש עם קרוגר אשר חיי בגלות בשוויץ לאחר שסירב להישבע אמונים למלך בריטניה. בפגישה עם שר המושבת צ'מברלין, לאחר סיבוב גיוס התרומות באירופה, בותה ניסה לבקש שבריטניה תגדיל את כספי הפיצויים שהוקדשו לשיקום דרום אפריקה אבל נענה בשלילה. בותה בתגובה פרסם מאמר באחד העיתונים הבריטים שבו הוא טען שבריטניה צרכה לשקם את דרום אפריקה ולעזור לבורים לא רק בגלל סיבות הומנטריות אלא מפני שבריטניה תזדדק לבורים בכדי לשלוט במושבהבמושבות החדשההחדשות שלהם, אשר שבהםבהם הבורים הם רוב האוכלוסיה<ref>{{צ-ספר|מחבר=FV Engelenburg|שם=General Louis Botha|מקום הוצאה=|מו"ל=George G Harrap|שנת הוצאה=1929|עמ=110}}</ref>. המסר שלו נפל על אוזניים קשובות והפרלמנט הבריטי הסכים להגיד את כספי הסיוע מ- 3 מיליון פואנד ל- 8 מיליון פואנד ולשלוח וועדה לדרום אפריקה בכדי לראות כיצד ניתן לסייע טוב יותר לשקםלתהליך את דרום אפריקהשיקום. לפני הפלגתם בחזרה לדרום אפריקה השלישיה נפגש שוב עם אדוארד השביעי אשר הציע לשלושה תואר אצולה, הם סירבו לקבל את התואר וב- 13 לדצמבר הפליגו בחזרה לדרום אפריקה<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Steyn|שם=Louis Botha A Man Apart|מקום הוצאה=Jeppestown|מו"ל=Jonathan Ball Publishers|שנת הוצאה=2018|עמ=123-124}}</ref>.

בדרום אפריקה בותה ניסה לאחד את האפריקאנרים בכדי לשקם את המדינה, בעיניי רבים מקרב האפריקאנרים בטרנסוואל בותה, בן ה- 40, נתפס כמנהיגם עכשיו שקרוגר היה בגלות. כאשר צ'מברלין הגיע לביקור בדרום אפריקה ב- 26 בדצמבר היה זה בותה אשר עמד בראש משלחת אפריקאנרית אשר פגשה את שר המושבות. בותה ניסה לשכנע את השר לעניק שילטון עצמי יותר למושבהלמושבות של טרנסוואל ונהר האורנג', אשר מאז הכניעה נוהלנוהלו על מושלמושלים בריטיבריטים בלתי נבחרנבחרים, להקצות יותר כספים לשיקום המושבההמושבות ולעצור תוכנית של המושל של טרנסוואל מילנר להביא מהגרים סינים לעבודלעבודה במיכרות. צ'מברלין סירב לבקשות של בותה אבל הציע לו משרה בגוף הניהולי שנהיל את המושבה, בותה סירב בטענה שהוא אינו מוכן לשבת בגוף ציבורי שלא נבחר על ידי האזרחים<ref>{{צ-ספר|מחבר=Harold Spender|שם=General Botha: The Man and the Career|מקום הוצאה=|מו"ל=Constable|שנת הוצאה=1916|עמ=163}}</ref>. בותה ביחד עם יאן סמאטס ועוד גנרלים בורים לשעבר הקימו את מפלגת "העם" (Het Volk) בכדי להילחם בתוכנית הבריטית להבאת 50,000 פועלים סינים לטרנסוואל ובכדי לדרוש לממשלממשל עצמי למושבת טרנסוואל הבריטית ולמושבת נהר האורנג'. במקביל במושבת נהר האורנג', אשר הוקמה בשטחי המדינה החופשית, הוקמה מפלגת איחוד אורניה (Orangia Unie) על ידי סטיין, הנשיא לשעבר של המדינה החופשית, דה ויט ועל יד ו[[ג'יימס ברי מוניק הרצוג|ג'יימס הרצוג]]. המפלגה הייתה בעלת מטרות דומות למפלגת העם אבל במהרה נוצרה יריבות בין שתי המפלגות. בזמן שבותה ראה בעיניו עתיד של שיתוף פעולה בין אפריקאנרים לאנגלים, הרצוג וחבריו שאפו להפרדה בין האפריקאנרים והאנגלים ולהחזיר את העצמאות שעבדה מידי האנגלים. כאשר קורגר נפטר ב- 14 ליולי 1904 בגלות בשוויץ היה זה בותה שדאג להבאת הגופה לקבורה בפרטוריה, מארגן את הטקס ההלוויה ועומד בראשו. עם עליית ממשלה ליברלית בבריטניה ב- 1906 בותה שלח את סמטאס ללונדון בתקווה לשכנע את הממשלה החדשה לשנות את המדניות שלו בדרום אפריקה. סמאטס הצליח והממשלה הצהירה על הכוונה להעניק ממשל עצמי למושבות בדרום אפריקה. בבחירות לפרלמנט החדש של מושבת טרנסוואל ב- 1905 מפלגת "העם" זכתה במירב המושבים, מחזיר לידי הבורים את השליטה במושבה מידי האנגלים<ref>{{צ-ספר|מחבר=FV Engelenburg|שם=General Louis Botha|מקום הוצאה=|מו"ל=George G Harrap|שנת הוצאה=1929|עמ=144}}</ref>.