הבדלים בין גרסאות בדף "הארי מיקאיה דוהרטי"

החלפות (|אספה, 18861887), ויקינתונים
מ (Itaygur העביר את הדף משתמש:Itaygur/הארי מיקאיה דוהרטי לשם הארי מיקאיה דוהרטי: סיום העבודה על הערך)
(החלפות (|אספה, 18861887), ויקינתונים)
'''הארי מיקאיה דוהרטי''' (ב[[אנגלית]]: '''Harry Micajah Daugherty''';{{כ}} {{תאריך משולב}}) היה [[פוליטיקאי]] [[אמריקאי]]. כדמות מפתח ב[[המפלגה הרפובליקנית|מפלגה הרפובליקנית]] ב[[אוהיו]], הוא זכור בעיקר בשל כהונתו כ[[התובע הכללי של ארצות הברית|תובע הכללי של ארצות הברית]] בממשליהם של [[נשיא ארצות הברית|הנשיאים]] [[וורן הרדינג]] ו[[קלווין קולידג']], וכן במעורבותו בשעוריית טיפוט דום {{אנג|Teapot Dome scandal}} בתקופת נשיאותו של הרדינג.
 
על אף מעמדו הרם במפלגה הרפובליקנית באוהיו החל מ[[שנות ה-80 של המאה ה-19]] ועד [[העשור הראשון של המאה ה-20]], שימש דוהרטי בתפקידים פוליטיים מעטים במדינה כפוליטיקאי נבחר. הוא כיהן רק שתי תקופות כהונה ב[[בית מחוקקים (מדינות ארצות הברית)|אסיפהאספה הכללית]] של המדינה, ובשנתיים האחרונות לכהונתו זו הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם [[מושל אוהיו|מושל המדינה]] [[ויליאם מקינלי]]. אף על פי שהוא שאף להיבחר למשרה פוליטית ברמה הארצית מספר פעמים, לא עלה הדבר בידו.
 
דוהרטי היה הרוח החיה מאחורי בחירתם של כמה חברי [[בית הנבחרים של ארצות הברית]] ו[[הסנאט של ארצות הברית|סנאטורים]]. ב-[[1920]] הא היה מנהל מסע הבחירות של הרדינג בוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית. לאחר בחירתו של הרדינג לנשיאות הוא מינה אותו כתובע הכללי בקבינט שלו. בתוקף תפקידו זה הוא היה פעיל בהשגת [[חנינה]] נשיאותית למתנגדי מלחמה אסורים כמו [[יוג'ין דבס]].
בשל העובדה שהוא היה מעורב פעמיים בחקירות שחיתות פדרליות, אולץ דוהרטי ב-[[1924]] על ידי יורשו בנשיאות של הרדינג, קלווין קולידג', להתפטר מתפקידו כתובע הכללי.
==ראשית חייו==
הארי מיקאיה דוהרטי נולד בעיירה הקטנה וושינגטון קורט האוס שב[[אוהיו]]. אביו, ג'ון ה. דוהרטי, היה יליד [[פנסילבניה]] ובן למהגרים [[אירים אמריקאים|אירים]] ועבד כחוואי וכחייט. אמו, ג'יין דרייפר דוהרטי, הייתה בת למשפחה מכובדת מאוהיו עם שורשים מ[[וירג'יניה|ווירג'יניה]] שהגיעו עד לתקופת [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]].
 
ג'ון דוהרטי נפטר מ[[דיפתריה]] כאשר בנו הארי היה בן ארבע, כפי שנפטר אז גם אחד מאחיו, וכך נותרה האם כמפרנסת יחידה. הארי ואחיו הגדול, מאלי, נאלצו מכורח הנסיבות הכלכליות לעסוק במגוון של עבודות כבר מגיל צעיר כדי לסייע לפרנסת המשפחה. אמו של דוהרטי נזכרה לימים שהוא היה כה צעיר כאשר הוא עבד בחנות מכולת מקומית עד כדי כך שהוא נאלץ לעמוד על ארגז עץ כדי שיוכל להגיע לקופת החנות.
בשנה שלאחר מכן נבחר דוהרטי כמזכיר הוועדה המנהלת של מחוז פאייט, שם הוא זכה למוניטין כפעיל פוליטי צעיר אינטנסיבי וממולח. הוא נבחר כאחד מחמשת נציגי המחוז מטעם [[המפלגה הרפובליקנית]] לוועידה הרפובליקנית של המדינה שהתקיימה ב-[[1883]] ב[[קולומבוס (אוהיו)|קולומבוס]]. בוועידה סייע דוהרטי לבחירתו של שופט צעיר מ[[סינסינטי]] בשם [[ג'וזף פורקר]] כמועמד המפלגה לתפקיד [[מושל אוהיו]].
 
שותפות פוליטית הדוקה התפתחה בין פורקר לבין דוהרטי, כשדוהרטי התאמץ לתמוך במסע הבחירות הבלתי מוצלח של פורקר לתפקיד המושל באותה שנה. כאשר נבחר פורקר בסופו של דבר כמושל ב-[[1885]], עלה בידו להשיב טובה לדוהרטי, וכך החלה הקריירה הפוליטית שלו לתפוס תאוצה. הקשר בין השניים התהדק עוד יותר בספטמבר [[1884]], כאשר נשא דוהרטי לאישה את לוסיל ווקר, מוולסטון, אוהיו, דודניתה של רעייתו של פורקר.
 
ב-[[1885]] נבחר דוהרטי לתקופת כהונה של שנתיים למועצת העיר, והוא כיהן בה בשנים [[1886]] - [[1887]]. באותה שנה הוא נבחר כיושב ראש הוועדה המרכזית של המפלגה הרפובליקנית של מחוז פאייט, אך בילה את רוב זמנו בביסוס הקריירה המשפטית שלו. לאחר שעסק במשך שלוש שנים בעריכת דין באופן עצמאי, הקים דוהרטי שותפות עם הורשיו ב. מיינרד, עורך דין מקומי בולט ומשרד עורכי הדין החדש שגשג עד מהרה כמשרד המוביל במחוז.
 
ב-[[1889]] החליט הרפובליקני דייוויד וורת'ינגטון שלא להתמודד על בחירה מחדש ל[[בית מחוקקים (מדינות ארצות הברית)|אסיפהאספה הכללית]] של אוהיו, ודוהרטי החליט להתמודד על התפקיד. לאחר שזכה בניצחון דחוק בבחירות המקדימות, עלה בידו להשיג ניצחון סוחף בנובמבר והוא נבחר לבית המחוקקים כאשר גרף 800 קולות מתוך 5,100. אף על פי שהוא ניצח במירוץ, בן בריתו הפוליטי ג'וזף פורקר הפסיד בבחירות לכהונה שלישית כמושל ו[[המפלגה הדמוקרטית]] השיגה את השליטה על האספה הכללית של המדינה. כך נאלץ דוהרטי להיות חלק מסיעת המיעוט באספה.
 
בסתיו [[1891]] נבחר דוהרטי מחדש לבית הנבחרים של אוהיו, לאחר שהביס את יריבו הדמוקרטי ביותר מ-750 קולות מתוך 4,900. הפעם ניצחו הרפובליקנים באוהיו לא רק בבחירות למשרת המושל, כאשר נבחר לתפקיד [[ויליאם מקינלי]], אלא גם השיגו רוב באסיפהבאספה הכללית של המדינה. באותה תקופה נציגי המדינות ל[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט של ארצות הברית]] נבחרו בידי בתי המחוקקים של המדינות ולא בבחירה ישירה על ידי ציבור הבוחרים, ומשמעות הדבר הייתה שכאשר האסיפההאספה הכללית התכנסה בינואר [[1892]], הרפובליקנים יכלו לבחור סנאטור מטעמם במקום [[ג'ון שרמן]] שתקופת כהונתו בסנאט הסתיימה.
==החלפת נאמנות==
במשך כמה שנים הייתה המפלגה הרפובליקנית באוהיו מפולגת ב[[סיעה פנים-מפלגתית|פילוג פנים-מפלגתי]], כאשר הסנאטור ג'ון שרמן והמושל פורקר הובילו קבוצות יריבות של פעילי המפלגה. פורקר היה נחוש בדעתו להתמודד מול שרמן על המושב שלו בסנאט וביקש מדוהרטי הבטחה להמשך תמיכתו בו כאשר תעלה הבחירה בבית המחוקקים.
 
מצב דברים זה הציב את דוהרטי בעמדה מורכבת, שכן מחוז הבית שלו, מחוז פאייט, תמך באופן מוצק בסיעתו של שרמן, שכללה את המושל מקינלי והקבוצה הפיננסית החזקה מ[[קליבלנד]] בהנהגתו של איש העסקים {{קישור שפה|אנגלית|Mark Hanna|מארק האנה}}. מתוך האילוץ להכיר באופן הגיוני בצורך להחליף נאמנות פוליטית ולא להסתכן באפשרות לשקוע בתהום הנשייה הפוליטית, נטש דוהרטי את פורקר בשלבים האחרונים של ההתמודדות על המושב בסנאט וב-[[2 בינואר]] [[1892]] הצטרף ל-52 נציגים אחרים באספת הבוחרים שהצביעו עבור שרמן מול 38 המצביעים לפורקר.
 
לאחר סיום תהליך הבחירה למושב אוהיו בסנאט, נכתב במאמרי המערכת של העיתון קולומבוס פוסט, בעל הזיקה הדמוקרטית, שדוהרטי ו-14 מחוקקים נוספים מאוהיו שינו את נאמנותם מפורקר לשרמן בהתבסס על "הפחדה, איומים, הבטחות וקניית קולות" והאשים את דוהרטי בהזכרת שמו באופן מפורש כמי שקיבל [[שוחד|תשלומים במזומן]]. בעקבות האשמה זו התנהל חקירה בידי ועדה של ארבעה חברים של ה[[סנאט]] של אוהיו, ובדוח שהגישה הוועדה באפריל 1892 נוקה דוהרטי בהחלטה פה אחד מכל האשמה.
 
מערכת הבחירות לסנאט של אותה שנה סימנה את השתייכותו הרשמית של דוהרטי לסיעת שרמן-האנה השלטת במפלגה הרפובליקנית באוהיו לאחר שבמשך שנים לא מעטות הוא היה תומך נאמן של הסיעה היריבה בהנהגתו של פורקר. החלפת נאמנות זו הרחיבה את האפשרויות הפוליטיות של דוהרטי והוא מונה כיושב ראש של ועדת התאגידים רבת העוצמה וכחבר בוועדת המשפט של בית המחוקקים. ב-[[1893]] נבחר דוהרטי כיושב ראש הוועידה המדינתית הרפובליקנית של אוהיו שבחרה במקינלי כמועמד המפלגה למשרת מושל המדינה.
 
המושל מקינלי גם מינה את דוהרטי כמנהיג הסיעה הרפובליקנית בבית המחוקקים, והוא דאג לשמור על דבקותם של חברי הסיעה בקו החקיקתי של המושל. במשך השנתיים הבאות נוצרה ידידות קרובה בין מקינלי ובין דוהרטי, והם עבדו יחדיו באופן הדוק ולעיתים קרובות סעדו בצוותא. בכל אופן בקרב אנשי סיעתו של פורקר, הפך דוהרטי ל[[אישיות בלתי רצויה]] על רקע מה שנתפש כמבחינתם כחוסר נאמנות דו-פרצופית.
 
ב-[[1892]] ניסה דוהרטי להשיג את מועמדות המפלגה ל[[בית הנבחרים של ארצות הברית]], אך הוועידה המפלגתית של מחוז הבחירה השביעי של אוהיו שבחרה במועמד המפלגה הייתה מפולגת בין דוהרטי לבין שותפו לשעבר לעסקי עריכת הדין א.ר. קרימר, ובסופו של דבר בחרה ב"[[סוס שחור|סוס השחור]]" ג'ורג' וילסון, כמועמד של פשרה. בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר אותה שנה ניצח וילסון וכיהן בקונגרס במשך ארבע שנים מטעם המחוז השביעי.
 
לאחר כישלונו לזכות במושב בקונגרס, הציע שרמן לדוהרטי מינוי פוליטי כעוזר התובע המחוזי בקולומבוס. דוהרטי דחה מידית את ההצעה, ותחת זאת פתח משרד עורכי דין חדש בעיר, ובמקביל המשיך להתגורר ולעבוד בעיירת הולדתו, וושינגטון קורט האוס.
==המהומות בוושינגטון קורט האוס==
[[קובץ:WCHRiot.JPG|ממוזער|250px|שלט זיכרון לזכר המהומות בוושינגטון קורט האוס]]
ב-[[9 באוקטובר]] [[1894]] הואשם [[אפרו-אמריקאים|אדם שחור]] בשם ויליאם דולבי בתקיפת אישה [[האדם הלבן|לבנה]] בשם מרי בויד בביתה שבפארטס סטיישן, יישוב קטן לידי וושינגטון קורט האוס. דולבי נמלט, אך עד מהרה הוא נעצר ונכלא בבית הכלא של וושינגטון קורט האוס, שם היו סימנים שההמון עומד להתפרץ לכלא. דולבי התוודה כביכול על פשעו עם תפיסתו.{{הערה|שם=בורבה|[https://www.daytonhistorybooks.com/wildnight.html Howard Burba, "A Wild Night at Washington C.H.," Dayton Daily News, June 26, 1932.]}} ה[[שריף (תפקיד)|שריף]] של מחוז פאייט ביקש מהמושל מקינלי לשלוח כוח [[מיליציה]] כדי להגן על העצור ממעשה [[לינץ']] אפשרי של ההמון בעקבות שפיטתו לעונש מאסר של עשרים שנה ב-[[16 באוקטובר]].
 
ב-[[17 באוקטובר]] הגיעו שתי פלוגות מיליציה לוושינגטון קורט האוס כדי לאבטח את דולבי לקראת העברתו הצפויה לבית הכלא המרכזי של אוהיו בקולומבוס. באותו ערב התאסף המון שהחל לצור על הכלא, בניסיון לפרוץ את דלתות הכלא ולהוציא את דולבי כדי להרוג אותו. מפקד כוחות [[המשמר הלאומי של ארצות הברית|המשמר הלאומי]], [[קולונל]] אלונזו קויט, הורה לאנשיו לפתוח באש כלפי ההמון הזועם, ובעת הירי נהרגו חמישה פורעים ונפצעו 15. ההמון עדיין לא התפזר וגברו החששות שתקיפה בנשק תתבצע על ידי אזרחים מקומיים זועמים על אנשי המיליציה שהגנו על בית הכלא. בערך בשעה 2 בלילה נורה צרור יריות שני על ידי המגינים, הפעם מעל ראשי הפורעים, ובסופו של דבר הירי השיג את מטרתו לפיזור ההתקהלות.{{הערה|שם=בורבה}}
 
לאחר האירועים מינה המושל מקינלי בית דין מיוחד לחקירת המהומות והירי של אנשי המיליציה. לאחר החקירה הגיש בית הדין כתב אישום נגד קולונל קויט, בו הוא הואשם בהריגה. מקינלי ביקש מדוהרטי לקחת על עצמו את המשימה הבלתי נעימה מבחינה פוליטית להגן על קויט בבית המשפט, מול אזרחי המחוז הזועמים שדרשו את הרשעתו. דוהרטי קיבל על עצמו את התיק וב-[[5 במרץ]] [[1895]] זוכה קויט מכל אשמה.
אף על פי שדוהרטי שאף להיות מועמד המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל אוהיו ב-[[1895]], החליט האנה לתמוך במועמד אחר תחתיו, כך שדוהרטי תחת זאת התמודד על תפקיד התובע הכללי של המדינה. ועידת המפלגה הרפובליקנית של אוהיו נשלטה על ידי סיעת פורקר ונאמנו של פורקר, פרנק ס. מונה, נבחר כמועמד לתפקיד על פניו של דוהרטי.
 
ללא שנתקף בחרדה על הפסדו, ב-[[1896]] הכריז דוהרטי על שאיפתו להיבחר לקונגרס. במרץ אותה שנה התקיימו בחירות מקדימות בקרב הרפובליקנים של מחוז פאייט, שבהן ניצח דוהרטי בהפרש קטן לאחר מרוץ לא קל. הבחירה עצמה הייתה אמורה להתבצע במסגרת ועידת המפלגה הרפובליקנית של מחוז הבחירה השביעי של אוהיו, ושם דוהרטי נפל קורבן לתחבולות סיעתיות, וכמועמד המחוז נבחר וולטר וויבר, שכיהן בקונגרס שתי תקופת כהונה.
 
[[הוועדה הרפובליקנית הלאומית]] הכירה בתרומותיו של דוהרטי כפעיל מפלגתי בלתי נלאה וכנואם משפיע, ושלחה אותו לדרכים כדי לנהל את מסע התמיכה במקינלי ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1896|בחירות לנשיאות של 1896]]. דוהרטי נסע ברחבי [[נברסקה]], [[דקוטה הצפונית]], [[דקוטה הדרומית]], [[מינסוטה]] ואוהיו, עבר כמעט 15,000 ק"מ ונשא 47 נאומים לטובת מקינלי.
 
ב-[[1898]] החל עימות בין דוהרטי לבין האנה על רקע התשלום האיטי של אלפי דולרים כשכר משפטי על ידי האנה לצורך ההגנה על עצמו כנגד חקירה של הסנאט בהאשמות על שוחד בחירות. בעוד שהתעקשותו של דוהרטי על קבלת תשלום גרמה ליחסים מתוחים בין שניים, דרכיהם נפרדו ב-[[1899]] כאשר דוהרטי שאף שוב לקבל את מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל אוהיו. דוהרטי לא זכה לתמיכה של פורקר ושל האנה, כשהאנה העביר את תמיכתו ל[[ג'ורג' נאש]] ופורקר עדיין נטר טינה לדוהרטי על כך שנטש אותו ב-[[1892]]. דוהרטי המשיך במאבקו עד לכינוסה של הוועידה המדינתית של המפלגה הרפובליקנית, שם הוא הפסיד לנאש שזכה לקולותיהם של 461 נציגים, מול 205 נציגים שהצביעו עבורו.
 
בחמש השנים הבאות בנה דוהרטי בכישרון רב את השפעתו במוסדות המפלגה באוהיו באמצעות יצירת קשרים עם מנהיגים בשתי סיעות המפלגה העיקריות במדינה. הוא יצר השפעה משמעותית בקרב חברי בית המחוקקים של המדינה הרפובליקנים, שהכירו אותו ועבדו עמו במשך שנים. עם זאת, התאוששותו הפוליטית הייתה חלקית, שכן כל עוד פורקר והאנה נותרו כמנהיגי הסיעות העיקריות של המפלגה באוהיו, נותרה תקרת זכוכית שאותה לא יכול היה דוהרטי לעבור.
 
מותו של האנה בפברואר [[1904]] ופגיעה באמינותם של כמה מבעלי בריתו החשובים כמו ג'ורג' ב. קוקס על רקע של פטרונות פוליטית, פינו לדוהרטי את הדרך שוב לעליית כוחו. ב-[[1906]] כבר עמד דוהרטי בראש סיעה פוליטית חדשה שכללה את חבר הקונגרס תאודור ברטון מקליבלנד והמושל לשעבר [[מיירון הריק]]. דוהרטי וברטון זיהו את עצמם עם תומכיו של [[ויליאם הווארד טאפט]], [[מזכיר המלחמה של ארצות הברית|מזכיר המלחמה]] בממשלו של הנשיא הרפובליקני הפרוגרסיבי [[תאודור רוזוולט]], ויחד הם אילצו את פורקר לפרוש מהסנאט ומהחיים הפוליטיים, זאת בעקבות חשיפה בתקשורת שפורקר קיבל סכום של כמעט 30,000 דולר מחברת סטנדרד אויל.
 
דוהרטי היה פעיל מאוד בסיוע לבעל בריתו ברטון לנצח בבחירות לסנאט ב-[[1908]], אך הוא שוב נדחק לאחורי הבמה במקום להיבחר בעצמו למשרה הרמה. מעמדו של דוהרטי כבוס פוליטי במקום כפוליטיקאי זכה להכרה מחודשת.
 
במהלך הפילוג של [[1912]] במפלגה, היה דוהרטי תומך נאמן של טאפט שייצג את השמרנות הוותיקה נגד הפרוגסיביות שיוצגה על ידי רוזוולט. דוהרטי היה דמות מפתח באוהיו במערכה לטובתו של טאפט, וב-[[18 במאי]] אותה שנה הוא נשא נאום חשוב שזכה להתייחסות כה חיובית עד שהוא הודפס על גבי עלונים על ידי מטה טאפט. אף על פי שהתחבולות של דוהרטי בשיתוף עם הבוס של המפלגה ב[[מחוז קויאהוגה]], מוריס משקה, לגרום לתמיכת ועידת המפלגה בטאפט, פילוג במפלגה ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1912|בבחירות לנשיאות של 1912]] הוביל לבחירתו מחדש של הנשיא הדמוקרט [[וודרו וילסון]], שזכה ב-42% מכלל הקולות וב-435 מקולות [[חבר האלקטורים]].
==מסע הבחירות של הרדינג==
הנהגתם של בחירות מקדימות לסנאט ב-[[1914]] החלישה במידה ניכרת את כוחם של בוסים פוליטיים כמו דוהרטי. הוא המשיך לעסוק בפעילות פוליטית על אף שינוי זה, אך זיהה את עצמו עם סנאטור המדינה בעל העוצמה [[וורן הרדינג]]. ההכרות של השניים החלה כבר בסתיו [[1899]], כאשר דוהרטי בלט בפוליטיקה של אוהיו והרדינג היה פוליטיקאי צעיר ומתחיל בן 35. לא עברו שנים רבות וחלה החלפת תפקידים בין השניים, כשב-[[1901]] נבחר הרדינג לסנאט של אוהיו ומונה כמנהיג הסיעה הרפובליקנית בסנאט. הרדינג היה נואם מוכשר ונושא ונותן מיומן וכוחו עלה כאחד מהמנהיגים החשובים בסיעת פורקר.
 
במהלך הפילוג במפלגה של 1912, דוהרטי והרדינג יצרו שותפות פוליטית ועבדו בשירות מטה הבחירות של טאפט, כשדוהרטי מילא את תפקיד יושב ראש המפלגה באוהיו והוא זכה לתמיכה מלאה מעיתונו של הרדינג "מריון דיילי סטאר". לשניים היו שאיפות פוליטיות ובעוד שהם נהנו זה מחברתו של זה, הם לא היו ידידים אישיים. הרדינג הצליח לנצח בבחירות לסנאט של [[1914]]. דוהרטי התמודד על מועמדות המפלגה לסנאט ב-[[1916]] מול הסנאטור לשעבר צ'ארלס ו.פ. דיק והמושל לשעבר הריק. בסופו של דבר זכה הריק במועמדות, אך הפסיד בבחירות הכלליות לדמוקרט אטלי פומרן.
 
כמניפולטור פוליטי משכבר הימים, בינואר [[1918]] ראה דוהרטי את עליית חשיבותה של התנועה למען התנזרות משתייה ומתוך גישה אופורטוניסטית ניסה להפוך למנהיגה של התנועה באוהיו. דוהרטי עצמו נהג לשתות, אך הוא לא היה אדם שייתן להרגליו האישיים לעמוד בדרכו להזדמנויות פוליטיות.
הארי מיקאיה דוהרטי נפטר בשנתו ב-[[12 באוקטובר]] [[1941]] בקולומבוס כשלצידו בנו ובתו. הוא נטמן בבית הקברות שבוושינגטון קורט האוס. כמה ממסמכיו, שכוללים בעיקר תכתובות בינו לבין הנשיא הרדינג, שמורים באגודה ההיסטורית של אוהיו שבקולומבוס.
==בתרבות הפופולרית==
דמותו של דוהרטי גולמה על ידי כריסטופר מקדונלד בסדרה [[אימפריית הפשע]]. כמו בחיים האמיתיים הוא מופיע בסדרה כמנהל מסע הבחירות של הרדינג ב-1920 ובהמשך כתובע הכללי בממשלו. הוא גם מתמודד מול האשמות בשחיתות ובסדרה ניתן לראות את יחסיו עם ג'סי סמית'.
 
דמותו של דוהרטי גם גולמה על ידי בארי סאליבן במיני-סדרה של רשת [[NBC]] משנת [[1979]] "המדרגות האחוריות של הבית הלבן" (Backstairs at the White House).