שני וחמישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 2:
[[קובץ:Torah Reading Sephardic custom.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[קריאת התורה]] בבתי הכנסת, אחד הנוהגים המאפיינים את ימי שני וחמישי]]
* '''[[קריאת התורה]]''': מדי שני וחמישי נהוגה ב[[תפילת שחרית]] [[קריאת התורה|קריאה]] ב[[פרשת השבוע]], שבה קוראים את החלק הראשון מתוך שבע העליות של הפרשה, ומעלים שלושה אנשים. על פי המסורת, התקנה הראשונית של קריאת התורה בכל [[שבת]], [[יום שני|שני]], ו[[יום חמישי|חמישי]], מיוחסת לנביאים בתקופת [[נדודי בני ישראל במדבר]], לאחר שנותרו בני ישראל שלושה ימים ללא [[לימוד תורה]]. מאוחר יותר נוספו כללים לתקנה זו כחלק מעשר ה[[תקנת חכמים|תקנות]] שנתקנו ל[[עם ישראל]] על ידי [[עזרא הסופר]]{{הערה|שם=ב"ק|{{בבלי|בבא קמא|פב|א}}.}}.
* '''[[תחנון]]''': ב[[תפילת שחרית]] בימים שני וחמישי נהוג להוסיף קטעים נוספים לסדר [[תחנון]], מכיוון שימים אלו הם ימי רצון מיוחדים שמשה עלה לקבל לוחות בחמישי וירד בשני{{הערה|[[ארבעה טורים|טור]] סימן קל"ד, [[רמ"א]] ו[[משנה ברורה]] שם.}}. סיבה נוספת היא מכיוון שבתיש[[בית דין (הלכה)|בתי הדין]] היו יושבים בעיירות בימי שני וחמישי, משום שבני הכפרים היו מתאספים בעיירות לשמוע את קריאת התורה{{הערה|שם=ב"ק}}, וכך גם [[בית דין של מעלה]]{{הערה|שם="באר היטב"|[[באר היטב]], סימן קל"ד [[ס"ק]] ג'.}}.
:קטע שנהוג להוסיף ברוב עדות ישראל הוא הקטע "והוא רחום", תפילה הבנויה בעיקר על שברי פסוקים עם תוספות שונות. בקהילות שמתפללות [[נוסח אשכנז]] אין אומרים [[וידוי (יהדות)|וידוי]] כחלק מ[[תחנון]], אך ב[[נוסח ספרד]] נוהגים להוסיף אותו בתחנון של שני וחמישי.{{הערה|{{משנה ברורה|קלד|א}}. בנוסח אשכנז המקורי, לא אומרים אותו אפילו בשני וחמישי.}} בקהילות [[יהדות ספרד|הספרדים]] ו[[יהדות איטליה|האיטלקים]] מוסיפים לומר את הקטע "מה נאמר לפניך יושב מרום". שני קטעים אלו היו במקורם חלק מתפילת הימים הנוראים.
* בשני וחמישי שאומרים בהם תחנון נאמרות בקהילות האשכנזים (בין [[נוסח אשכנז]] ובין [[נוסח ספרד]]) מספר תפילות [[יהי רצון]] לאחר קריאת התורה, בהן תפילה ל[[פדיון שבויים]].{{הערה|בחלק מקהילות גרמניה, הנהיגו ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]] לומר תפילות אלו בכל פעם שאומרים תחנון, וכן נוהגים עד היום ב[[קהל עדת ישורון (ניו יורק)|קהל עדת ישורון]] בניו יורק, ראו מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 2.}}