נושאים באוטוביוגרפיות של מאיה אנג'לו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←הציפור הכלואה והאספו יחד בשמי: עיצוב; ההדגשה משפיעה רק על תוכן העניינים, אך התוצאה אינה נעימה לעין |
←גזענות: הרחבה, הרחבה |
||
שורה 27:
מטרתה של אנג'לו, החל מ'''הציפור הכלואה''', הייתה "לספר את האמת על חייהן של נשים שחורות".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.newyorker.com/archive/2002/08/05/020805crbo_books?currentPage=all|הכותב=Als, Hilton|כותרת=Songbird: Maya Angelou Takes Another Look at Herself|אתר=The New Yorker|תאריך=5 August 2002}}}} כמו באוטוביוגרפיות הבאות שלה, תיארה אנג'לו את נוהגי חייה, את התמודדותה בהקשר של החברה הלבנה המורחבת ואת הדרכים שבהן הסיפור שלה התקיים והתנהל בהקשר זה. המבקר סלווין קוג'ו הצהיר כי באוטוביוגרפיה השנייה של אנג'לו, '''האספו יחד בשמי''', עסקה אנג'לו בשאלות משמעותה של אישה שחורה בארצות הברית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. ספר זה נכתב שלוש שנים לאחר '''הציפור הכלואה''', ובו מתארת אנג'לו "את גלישתה של אם חד הורית במורד הסולם החברתי לחיי עוני ופשע".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Maria Lauret|שם=Liberating literature: Feminist fiction in America|מקום הוצאה=New York|מו"ל=Routledge|שנת הוצאה=1994}}}} בפרולוג מתארת אנג'לו את הבלבול וההתפכחות של הקהילה האפרו-אמריקאית באותה תקופה, תהליך שתאם את אופייה המנוכר והמקוטע של חייה של הדמות הראשית. על פי המבקרת דולי א' מקפרסון, לאפריקאים-האמריקאים הובטח סדר גזע חדש שמעולם לא התממש.{{הערה|שם=מקפרסון}} התמודדותה של אנג'לו עם גזענות מושווה באופן מונגד לאופן שבו התמודדה סבתה עם גזענות: אנג'לו - בהתרסה, וסבתה - בהסכנה פרגמטית, מכיוון שסבתה למדה כי התרסה היא מסוכנת. בשנת 1971 פרסמה אנג'לו את ספר השירה הראשון שלה, ''Just Give Me a Cool Drink of Water 'fore I Diiie'' {{אנ|Just Give Me a Cool Drink of Water 'fore I Diiie}}, שהפך לרב מכר והיה מועמד לפרס פוליצר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Marcia Ann Gillespie et. al.|שם=A Glorious Celebration|שנת הוצאה=2008}}}} זה היה ראשית נוהגה של אנג'לו לכתוב ספר פרוזה וספר שירה לסירוגין.
=== '''שרים, מנגנים וחוגגים''' ===
האוטוביוגרפיה השלישית של אנג'לו, '''שרים, מנגנים וחוגגים כמו בחג המולד''' (Singin' and Swingin' and Gettin' Merry Like Christmas, {{כ}}[[1976]]) הייתה מעין ציון דרך: הייתה זו הפעם הראשונה שסופרת אפרו-אמריקאית ידועה מרחיבה את סיפור חייה לאוטוביוגרפיה שלישית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Lupton, Mary Jane,|שם=Maya Angelou: A Critical Companion|מקום הוצאה=Westport, Connecticut|מו"ל=Greenwood Press|שנת הוצאה=1998}}</ref> היא מתחתנת עם גבר לבן, ובאה במגע אינטימי עם לבנים שהיו שונים מאוד מהגזענים שפגשה בילדותה. היא גילתה שחוסר האמון שלה בלבנים התפתח כדי להגן על עצמה מפני אכזריותם ואדישותם.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Cudjoe, Selwyn|שם=Maya Angelou and the Autobiographical Statement|כתב עת=Black Women Writers (1950–1980): A Critical Evaluation, Mari Evans, ed.|שנת הוצאה=1984|מו"ל=Doubleday}}</ref> כפי שמציינת מקפרסון, "מכיוון שעברה התניה על ידי חוויות קודמות, אנג'לו אינה מעריכה איש, במיוחד את הלבנים. עם זאת, היא מופתעת שוב ושוב מטוב לבם ומרצונם הטוב של לבנים רבים שהיא פוגשת, וחשדותיה מתחילים להתרכך לכדי הבנה". קג'ו כתבה כי ב'''שרים, מנגנים וחוגגים''' הוכיחה אנג'לו למעשה את "חוסר הפגיעות של האישיות האפרו-אמריקאית", וכן את ההגנות החזקות שהקימה סביב אישיות זו כדי שתוכל לבסס קשרים חיוביים עם לבנים ואנשים מגזעים אחרים. עם זאת, מקפרסון עמדה על כך שאנג'לו "חייבת לבחון את האופן בו היא מבצעת השלכה כשהיא מגבשת את השקפותיה הסטריאוטיפיות לגבי לבנים".<ref>McPherson, p. 82
</ref> הייגן הסכים והצביע על כך שאנג'לו נאלצת לבחון מחדש את דעותיה הקדומות, שאחיזתן בה מתמשכת, כאשר היא מתמודדת עם עולם רחב יותר ובו סוגים שונים של אנשים לבנים.<ref>Hagen, p. 87
</ref>
סיפוריה של אנג'לו ב'''שרים, מנגנים וחוגגים''' מכילים "אמירות חזקות ורבות כוח, שמציגות בתוקף את התמרמרותה וזעמה על עקירת השחורים".<ref>Hagen, p. 92</ref> לדוגמא, כשהיא מתחתנת עם טוש אנג'לוס (Tosh Angelos) בניגוד לעצותיה ורצונותיה של אמה, היא חווה תגובות שליליות מצד אחרים. למרות שטוש התייחס אליה ואל בנה גי (Guy) היטב בתחילת נישואיהם, הוא התעייף במהרה ממערכת היחסים שלהם והיא חשה שנעשה בה שימוש ושהיא נבגדת בידי גבר לבן נוסף.<ref>Hagen, p. 89</ref> אנג'לו נעה בין העולם הלבן והעולם השחור, בעודה מגדירה עצמה כחברה בקהילה שלה ובה בעת נפגשת עם לבנים "בצורה הרבה מלאה וחושית".<ref>Cudjoe, p. 21</ref> היא מתארת את המתח שחוותה כבדרנית שחורה המתפקדת בעולם הנשלט על ידי הלבנים ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]]. על תפישותיה ביחס למערכות יחסים בין שחורים ללבנים הוטל להשתנות ללא הרף, למרות העמדות והרעיונות לגבי לבנים שאותם למדה מאמה וסבתה. תחושותיה של אנג'לו לגבי גזע וגזענות נעשו אמביוולנטיות כשהחלה לחוות חוויות חיוביות יותר ויותר עם אנשים לבנים.<ref>Hagen, p. 92</ref>
==הערות שוליים==
| |||