נושאים באוטוביוגרפיות של מאיה אנג'לו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←גזענות: הרחבה |
←משפחה: הרחבה |
||
שורה 98:
</ref>
== מסעות ==
מסעות הם נושא מקובל באוטוביוגרפיה האמריקאית, מיתוס לאומי אמריקאי עממי.<ref name=":1">McPherson, p. 121</ref> כך גם בנוגע לאוטוביוגרפיה האפרו-אמריקאית, שהתפתחה מתוך המסורת הנרטיבית של העבדים והושרשה בתרבות האמריקנית. כמו הנרטיבים שהתמקדו בחיפוש אחר שחרור מעבדות, כך גם אוטוביוגרפים מודרניים אפרו-אמריקאים כמו אנג'לו ביקשו לפתח "עצמי אותנטי" ואת החופש למצוא אותו בקהילתם. החוקרת יולנדה מ' מנורה כינתה את מוטיב המסע באוטוביוגרפיות של אנג'לו "נזילות".<ref name=":2">Manora, p. 374</ref> נזילות זו החלה ב'''הציפור הכלואה''' והייתה מטאפורה לצמיחתה הפסיכולוגית של אנג'לו, שהושפעה מהעקירה והטראומה שלה לאורך כל הספר, חוויה שמנורה קובעת כי אנג'לו נזקקה לה: היא נזקקה לבריחה כדי לזכות בהתעלות. אנג'לו בנתה את '''הציפור הכלואה''' בשלושה חלקים: הגעה, שהייה ועזיבה, עם היבטים גיאוגרפיים ופסיכולוגיים כאחד.<ref name=":3">Hagen, p. 58
</ref>
כפי שקבעה מקפרסון, "המסע לקראת מטרה רחוקה והחזרה הביתה - מסע שכרוך בהפלגה, בהישגיות ובחזרה - הם דפוסים אופייניים באוטוביוגרפיה השחורה."<ref name=":4">McPherson, p. 120
</ref> עבור אנג'לו, מסע זה לקח אותה מילדותה והתבגרותה, כמתואר בשני ספריה הראשונים, אל עולם המבוגרים. התפאורה בשתי האוטוביוגרפיות הראשונות של אנג'לו הוגבלה לשלושה מקומות ([[ארקנסו]], [[מיזורי]] ו[[קליפורניה]]), אך "ההגדרה נפתחת"<ref name=":5">Lupton, p. 99</ref> ב'''שרים, מנגנים וחוגגים''' לכדי הכללתה של [[אירופה]], אליה נסעה לביצוע '''פורגי ובס'''. מקפרסון ראתה באוטוביוגרפיה השלישית של אנג'לו "סיור שטוף שמש בשנות העשרים של אנג'לו",<ref>McPherson, p. 81</ref> מעבר משנים ראשונות שסימנו אכזבות והשפלה, אל העולם הרחב והקהילה הבינלאומית. תקופה זו תיארה כ"שנות שמחה", וכן כתחילת ההצלחה וההגשמה הגדולה של אנג'לו כבדרנית. לפטון הצהירה כי נרטיב המסע של אנג'לו ב'''שרים, מנגנים וחוגגים''', שהקיף כ-40 אחוז מהספר, העניק לספר את המבנה המאורגן שלו. עם זאת, תצפיותיה של אנג'לו על גזע, מין ומעמד הפכו את הספר ליותר מאשר נרטיב מסע. כאמריקאית שחורה, במסעותיה ברחבי העולם יצרה קשר עם בני לאומים ומעמדות רבים, וכך הורחבו חוויותיה אל מעבר למעגל הקהילה והמשפחה המוכרת שלה, והפכו את תובנותיה לגבי יחסי גזע למורכבות יותר.<ref>McPherson, p. 85</ref>
אנג'לו המשיכה להרחיב את הגדרות האוטוביוגרפיות שלה בכרכים הבאים. ב'''לבה של אישה''' היו שלוש מסגרות עיקריות - אזור [[מפרץ סן פרנסיסקו]], [[ניו יורק]] ו[[מצרים]] - ושתי מסגרות משניות - [[לונדון]] ו[[אקרה]]. לפטון הצהירה שכמו בכל ספריה של אנג'לו, המבנה של '''לבה של אישה''' התבסס על מסע. אנג'לו הדגישה את נושא התנועה על ידי פתיחת הספר בציטוט [[ספיריטואלז]] ("התיבה מפליגה"). "ספיריטואלז קדום זה יכול היה להיות שיר הנושא של ארצות הברית בשנת [[1957]]".<ref name=":1" /> ספיריטואל זה, המכיל התייחסות ל[[תיבת נח]], מציג את אנג'לו כסוג של [[נח]] ומדגים את רוחניותה. אנג'לו מזכירה גם את [[אלן גינסברג]] ואת '''הדרך''', רומן מאת [[ג'ק קרואק]] משנת [[1951]], ובכך חיברה בין המסע שלה לבין חוסר הוודאות לגבי העתיד במסעותיהן של דמויות ספרותיות אחרות. אנג'לו נסעה לאפריקה בגלל מערכת יחסים כושלת, אך בסופו של דבר יצרה קשר עם היבשת, גם בספר זה וגם בזה שאחריו, '''כל ילדי האל זקוקים לנעלי הליכה'''. כדברי לפטון, "אפריקה היא ערש צמיחתה".<ref name=":2" /> תקופתה שהייתה של אנג'לו באפריקה הפכה אותה למודעת יותר לשורשיה האפריקאים, אולם למרות שנסעה למקומות רבים, המסע החשוב ביותר שתיארה הוא בספריה הוא "מסע אל העצמי".<ref name=":3" />
מוטיב המסע הוא נושא חוזר ב'''נעלי הליכה''', כפי שמעידה כותרת הספר, אך המוטיבציה העיקרית של אנג'לו לחיות באפריקה, כפי שאמרה למראיין ג'ורג' פלימפטון בשנת 1990, הייתה "נסיון לחזור הביתה".<ref name=":4" /> אנג'לו לא רק תיארה את מסעה כאישה אפרו-אמריקאית שמחפשת בית, אלא תיארה את מסעותיהם של יוצרים שחורים אחרים באותה תקופה, וגולים לבנים באירופה ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]], בדומה לסופרים כמו [[ארנסט המינגווי]] ו[[הנרי ג'יימס]]. בסוף '''נעלי הליכה''' מחליטה אנג'לו לחזור לאמריקה. היא קראה לעזיבתה "חופשה שנייה", והשוותה זאת לפעם האחרונה שהשאירה את בנה עם סבתו ב'''שרים, מנגנים וחוגגים,''' כשהיה ילד, ולעזיבתם הכפויה של אבותיה העבדים את אפריקה. כפי שקבעה לפטון, "המסע של אנג'לו מאפריקה חזרה לאמריקה הוא במובנים מסוימים שיחזור של השלב ההיסטורי בו הועברו העבדים באכזריות בספינות ממערב אפריקה אל מה שמכונה העולם החדש".<ref name=":5" /> אף על פי שהאוטוביוגרפיה השישית של אנג'לו '''שיר מושלך לשמיים''' התרחשה במדינתה, מוטיב המסע נמשך.
==הערות שוליים==
| |||