ויקיפדיה

רמח"ל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
קישור
פוני (שיחה | תרומות)
42 עריכות
מ הגהה, ניסוח,
שורה 27:
| חתימה =
}}
רבי '''משה חיים לוצאטו''', ה'''רמחהרמח"ל''' ([[ה'תס"ז]], [[1707]] – [[כ"ו באייר]] [[ה'תק"ו]], [[16 במאי]] [[1746]]), היה [[רב]], [[מקובל|משורר, מקובל]], איש מוסר, [[סופר]], וחוקר יהודי-איטלקי.
 
== שנותיו הראשונות ==
נולד ב[[פדובה]] שב[[איטליה]] בשנת [[ה'תס"ז]], לרבי יעקב חי לוצאטו שהיה סוחר ותלמיד חכם, ולדיאמנטי (אשר נקראה גם אבן חן{{הערה|1="ששה היכלות", [[נחום אריאלי]], [[הוצאת מסדה]]}}
) . מילדותו שקד על התורה מפי רבנים, ועלעל לשונותמדעים ומדעיםושפות מפי מורים ולמד ספרי חכמה רבים. מגיל צעיר היה [[רב מובהק|רבו המובהק]] רבי [[ישעיהו באסאן]], שאהב אותו כבנו, ולימד אותו מקרא, משנה, גמרא ופוסקים.
 
בשנת ה'תפ"ב (1722), כשרמחכשהרמח"ל היה בן חמש-עשרה, עזב רבו רבי ישעיהו באסאן את פדובה ועבר ל[[רג'ו אמיליה|ריג'יו]] על מנת לכהן שם ברבנות במקום חמיו רבי [[בנימין הכהן ויטאלי]] שהזקין וחדל מלכהן. עם עזיבתו של הרב באסאן את פדובה עבר רמחהרמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקהשעסקו בלימוד [[קבלה]] בצוותאביחד. רמחהרמח"ל התפרסם בכישרונותיו המיוחדים, ונאמר עליו כי בגיל ארבע -עשרה ידע בעל-פה את כל ה[[תלמוד בבלי|ש"ס]] ואת כל כתבי [[האר"י]] ו[[ספר הזוהר]].{{הערה|לשמועה זאת אין מקור ברור, אך באיגרת של רבי ישעיה באסאן מאותה שנה (בה היה רמח"ל בן ארבע עשרה) רמוז שקרא את כל הספרים בספריית ר"י באסאן.}}
 
במשך אותו זמן עסק גם בספרות כללית. בגיל שמונה -עשרה הוציא לאור את חיבורו הראשון "לשון למודים", העוסק בתורת המליצה, וצירף אליו את המחזה "מעשה שמשון". בגיל עשרים חיבר את המחזה "מגדל עוז" לכבוד חתונת בן רבו. לכבוד חנוכת [[ארון קודש]] חדש ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] הגדול בפדובה חיבר רמחהרמח"ל שיר מיוחד בשם "חנוכת הארון" (ארון קודש זה נמצא כיום בבית הכנסת ב[[היכל שלמה]] ב[[ירושלים]]). בטרם מלאו לו עשרים, חיבר מאה-וחמישים150 מזמורים דוגמת מזמורי [[ספר תהלים]] (מאוחר יותר יאמרו מתנגדיו כי טען שמזמורים אלו יאמרו בימות המשיח במקום מזמורי ספר תהלים).<!-- דרוש מקור, וכן הסבר למשפט. הרי דוד המלך ידוע בתור מחבר התהילים -->
 
בשנת [[ה'תפ"ו]] (1726) הוסמך רמחהרמח"ל לרבנות בצוותא עם תלמיד חבר, ידידו המבוגר ממנו רבי [[משה דוד ואלי]], והועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בין התקנות היה לימוד רציף ובלתי פוסק בתורנות כל שעות היום בספר הזוהר בבית המדרש, שתוקן במיוחד כדי לבטל גזירה שריחפה על הקהילה היהודית. בחבורתו של רמחהרמח"ל נמנו רבי משה דוד ואלי, רבי [[יקותיאל גורדון]] מ[[וילנא]] (ששהה אז בפדובה במסגרת לימודי [[רפואה]]), רבי ישראל חזקיה טריויס, רבי יצחק מריני, רבי יעקב ישראל חזק, רבי שלמה דינה, רבי מיכאל טירני, ורבי יעקב חיים קסטיל פרנקו, כולם תלמידי חכמים ומקובלים ידועים.
 
בראש חודש [[סיוון]] [[ה'תפ"ז]] (21 במאי 1727) חווה רמח"ל התגלות רוחנית של [[מגיד (קבלה)|מגיד]] שעל פי תיאורו גילה לו סודות קבליים רבים:{{הערה|1=אגרות ותעודות, איגרת ט"ו.|שם=:0}}{{ציטוט|תוכן="נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא (תרגום: לגלות רזים טמירים של המלך הקדוש ירדתי)... ואני לא רואה אותו אלא שומע קולו מדבר מתוך פי".|מקור=}}את הגילוי הראשון רדפו גילויים נוספים. אך את עובדת הגילויים הסתיר במשך כחצי שנה. וכשהיה מתגלה אליו המגיד היה מוריד את ראשו על השולחן ונראה כאילו הוא נח. אחרי זמן מה שיתף רמח"ל בסוד את תלמידיו, ואחד הבולטים שבהם, הרב [[יקותיאל גורדון]], גילה ברבים את קיום המגיד, והדבר עורר התלהבות והערצה כבירה לרמח"ל.
שורה 44:
 
== הפולמוס ==
ר' יקותיאל גורדון שיתף בחדשות על אודות גילויי הרמח"ל את רבי מרדכי יפה, תלמיד חכם עשיר שישב ב[[וינה|ווינה]]. גורדון תיאר באיגרותיו אליהם{{הערה|1=אגרות ותעודות, אגרות ו' ז'.}} את חסידותו וקדושתו של רמחהרמח"ל, וצירף למכתביו קטעים מתוך ה"זוהר תניינא" (זוהר שני) שגילה ה"מגיד" לרמחלהרמח"ל.
 
עותקים ממכתבו של הרב גורדון נשלחו על ידי הרב יפה למספר רבנים ובתוכם לרב [[משה חגיז]], רב [[ירושלים|ירושלמי]] שפעל באירופה ונלחם נגד שרידי תנועת ה[[שבתאות]]. הרב חגיז חשב בטעות את רמחהרמח"ל לשבתאי, ופנה באיגרות אזהרה לרבני [[ונציה]] הסמוכה לפדובה. רבני ונציה פנו לרבו של רמחהרמח"ל, הרב ישעיהו באסאן, ששהה ברג'יו, לקבלת חוות דעתו. חליפת האגרות עוררה פולמוס גדול והאשמות חסרות שחר שנבעו בעיקר מפחד, חוסר הבנה, וקנאה בבחור צעיר ורך לימים שזכה להגיע למעלות נדירות. הרמח"ל מצידו הצטנע ככל האפשר וקרא לכל התוהים לבא, לבדוק ולתהות על קנקנו. בחודש אב ה'ת"ץ (1730) אולץ רמחהרמח"ל להפקיד את ארגז כתביו. ב' מפתחות התיבה הופקדו בנפרד, אחד בידי רבו ואחד בידי הבי"ד של וונציה. כמו כן אולץ רמחהרמח"ל להצהיר בשבועה בפני רבני ונציה:
 
{{ציטוט|תוכן="להיות מאסף אלי וגונז כאשר ירצה כ"ת כל חיבורי אשר עשיתי עד היום הזה עפ״י המגיד ונשמות קדושים – שלא יצאו חוצה – אלא על פיו כל ימי חייו שיחי׳[ה] לאורך ימים אכי״ר [אמן כי יהי רצון], בהיות שאין דעת חכמי הדור חפצה שיתפשטו חיבורים חדשים כאלה מחכמת האמת בישראל פן באיזה צד ח״ו יצא מהם חורבה בין המון ישראל לפי חומר ענינם.
שורה 53:
הרמח"ל עצמו התייחס לשבועה זו כאל שבועה שהוצאה בכפייה, ולפיכך חסרת תוקף הלכתי - אם כי שמר עליה מכל משמר ונזהר לקיימה כדי לא לתת פתח לרודפיו.
 
במהלך ארבע השנים שלאחר השבועה שרר שקט בין הצדדים. רמחהרמח"ל עסק בלימוד עם תלמידיו וחדל לחבר ספרים ע"פ המגיד. בשנים אלו עסק בעיקר בכתיבת פירושים לספרות הזוהר והקבלה של ה[[האר"י|אר"י]].
 
ב[[כ"א בשבט]] [[ה'תצ"א|תצ"א]] (1731) נישא רמחהרמח"ל לצפורה פינצ'י בתו של הרב דוד פינצ'י - רבה הראשי של [[מנטובה]]. בסוף ה'תצ"ד (1734) פנה לרבו על מנת לקבל רשות והסכמה להדפיס ב[[אמסטרדם]] את ספרו "מאמר הוויכוח", שהוא ספר הבנוי בצורת ויכוח ומיועד להוכיח את אמיתות תורת הקבלה. לאחר שעיין בספר נתן הרב באסאן לרמחלהרמח"ל את הסכמתו ואישר להדפיסו. בהכנותיו לנסיעה הגיע הרמח"ל לוונציה להסדרת ענייני נסיעתו. שם ארבו לו רודפיו מימים עברו ורקמו עלילה לפיה כביכול מנסה רמחהרמח"ל לנסוע לאמסטרדם כדי להדפיס את ספריו וכתביו שנאסרו באיטליה. רבני בית הדין בוונציה הוסתו כנגדו וחוללו [[שערורייה]] סביב הטענות השקריות ובפרט טענו שהדפסת הספר מהווה הפרה של השבועה. רבני ביה"ד פנו לרבני אשכנז שבמרכז אירופה ובפרט לרב [[משה חגיז]] שהיה מראשי רודפי הרמח"ל, בדרישה להיערך למלחמה כנגדו. רמחהרמח"ל מצדו הכחיש את כל ההאשמות נגדו, ובעוברו ב[[פרנקפורט]] בדרכו לאמסטרדם ביקש להפגש עם רב העיר, רבי [[יעקב פופרש]] כ"ץ להוכחת צדקותו, מבלי שידע שהלה כבר הוסט מראש וחיכה לבולעו. הרב פופרש אילץ את רמחהרמח"ל להודות בפני בית-דין שכביכול הפר את שבועתו, ולהישבע עליה שנית. משם המשיך הרמח"ל והגיע לאמסטרדם. לימים כנשאל הרמח"ל מדוע חתם על הודאה שקרית, אמר, שידע שנשקפה סכנה ממשית לחייו באם לא יחתום. סברתו אומתה בחליפת אגרות שנמצאה לימים.
 
גם מעשה בי"ד הנ"ל לא הניח את דעת רודפיו, ואלה פעלו להחרים את תיבת הספרים שנותרה מאחור באטליה. לאחר דין ודברים, נשלחה תיבת הספרים מפדובה אל רבי יעקב כ"ץ בפרנקפורט, שדן את הכתבים לקבורה ומיעוטם לשריפה. במכתב לרבו כתב הרמח"ל כי שריפת התיבה הייתה גזירה משמים וכמוה כשריפת [[פרה אדומה]] ולפעמים נאלצת התורה להימסר לשריפה במקום ח"ו פגיעה בנפש עם ישראל.
 
עותקים בודדים של חלק מספרי רמחהרמח"ל שרדו בכתבי יד, ומהם התפשטו והועתקו בסתר עד הדפסתם במחצית השנייה של המאה ה-20.
 
== תקופת חייו האחרונה ==
[[קובץ:Ramkhal.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[עכו#בית כנסת הרמח"ל|בית כנסת הרמח"ל]] ב[[עכו]]]]
[[קובץ:Moshe Haim Luzzato's Torah Book Ramhal.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ספר התורה שמיוחס לתקופת הרמח"ל בעכו]]
בשבט תצ"ה (פברואר 1735) הגיע הרמח"ל לאמסטדם והשתלב בקהילה היהודית הפורטוגזית. למד ולימד בבית מדרש עץ חיים ונתמך כלכלית על ידי הקהילה הספרדית שחבקה אותו והתעלמה במופגן מרודפיו. בשהותו שם השפיע רבות על צעירי הצאן כדוגמת [[דוד פרנקו-מנדס]], באמסטרדם חיבר הרמח"ל והדפיס את ספריו "[[דרך השם|דרך ה']]" ו"[[מסילת ישרים]]" שאינם עוסקים בקבלה בגלוי אם כי מבוססים על רעיוניות קבליים. בפתיחתו לספרו המפורסם "מסילת ישרים" כתב רמחהרמח"ל: "החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול". למרות שהספר כולו כתוב בשפה פשוטה השווה לכל נפש, בגאונותו ביססה הרמח"ל על יסודות מתורת הנסתר. "מסילת ישרים" הוא הספר העיקרי אשר הקנה לרמחלהרמח"ל לגיטימציה היסטורית, והפך עם השנים לתנ"ך של ספרי המוסר, ובפרט בקרב ב[[תנועת המוסר]].{{הערה|1={{אנצ דעת|1151|ישיבות ליטא ותנועת המוסר}}}}{{ביאור|בספר אור ישראל, ספר היסוד של תנועת המוסר, מתואר השינוי שהרב [[ישראל מסלנט]] הנחיל לגבי הפנמת הערכים שבספרי המוסר: "וכמו שהאריך בזה החסיד בספר מסילת ישרים בהקדמה עיין שם."{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=14564&pgnum=31 אות ט' - אופני תועלת הלימוד], אור ישראל}} הספר מסילת ישרים מצוטט בהרחבה ברבות מהמידות הנידונות בספר ובנושאים השונים, בדרך כלל בראש הציטוטים. כמו כן הספר מסילת ישרים יצא לאור בהוצאות של ישיבות המוסר, עם הקדמות, ביאורים ולעיתים מצורפת לספר איגרת הגרי"ס - הגאון רבי יוסף סלנטר, "מייסד" זרם המוסר.}}
 
=== עכו, ארץ ישראל ===
בשנת ה'תק"ג (1743) עזב רמחהרמח"ל את [[אמסטרדם]] עם אשתו ובנו ועלה ל[[ארץ ישראל]]. לאחר שעגן ב[[עכו]] קבע בה את מגוריו. באופן לא ברור, ללא מקור וללא מסורת מיוחס בית כנסת יהודי בעכו העתיקה כמקום מדרשו ותפילתו, וכיוצא בזה לגבי מקום דירתו. בבית הכנסת מוצג [[ספר תורה]] על גבי עור צבי, ונטען שנכתב [[דיו סת"ם|בדיו]] שנעשה מתמיסת קליפות רימונים. מבחינה הלכתית, דהיית הדיו והאותיות פוסלת את ספר התורה ומחייבות את גניזתו. אין כל שחר לאגדה שהספר נכתב על ידי הרמח"ל.
 
רמחהרמח"ל נפטר במגפת דבר עם אשתו ובנו היחיד ב[[כ"ו באייר]]. רק שני תיעודים נותרו מעת שהותו בארץ. הראשונה היא איגרת שנשלחה מעכו לתלמידיו באירופה ביום א' כ"ב לחודש תמוז שנת תק"ג (3 יולי 1743):
{{ציטוט|"זאת אות אהבה, עדות לאשר אהבתכם על לוח לבי כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר, אשר על כן, לא אחדל מפרוס עליכם שלומותי גם כי מרחוק".|אגרות רמחל, איגרת קס"ה.|אנגלית=}}העדות ראייה שנייה נכתבה ע" הרב ישמעאל חי סנגויניטי – תלמיד רבי [[חיים בן עטר]] זי"ע, בתיעוד מסעו מירושלים לליוורנו. ביום א', [[ראש חודש]] כסלו תק"ד 6.11.1743 עגן בעכו, ועשה את לילו בבית הרמח"ל:
 
שורה 90:
* [[תנועת החסידות]] לא קיבלה רבות משיטתו במפורש, אך ישנן השקפות שמקורן בספריו. עם זאת, אף ש[[המגיד ממזריטש]] הגדירו כספר "בהיר וטהור", היו אדמורים שהתנגדו לו, ובפרט רבי [[יחיאל סאפרין]] מ[[חסידות קומרנא|קאמרנא]], שאף אסר על לימוד כתביו.
* תנועת ההשכלה אהדה את מחזותיו, וראתה בהם את הפתיחה ליצירה ספרותית חילונית חדשה.
* הרעיונות הציוניים של [[הרב קוק]] התבססו על הקבלה ובראש ובראשונה על תורת הגר"א והרמח"ל שהוא קושרם יחד. הרב [[משה צבי נריה]] בספרו טל ראי"ה (עמ' קכ"ב), אף מעיד: "נפשו הפיוטית של רמחהרמח"ל ... וכן כתיבתו הפרשנית לסתרי תורה שהיו בה גילויים ... כל אלה הביאו את הרב לידי תחושה עמוקה של הזדהות ... ובסוד שיח עם צעיר מקשיב - מבריק בתורה ובמחשבה - עם רבי [[יצחק הוטנר]] - גילה את תחושתו ואמר: 'סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצטו'".
*ישיבות המקובלים החלו בעשורים האחרונים להכיר את שיטתו הקבלית המיוחדת וללומדה, במיוחד בעקבות ספרים ומחקרים שהחלו להתפרסם בתחום זה, ובראשם{{הערה|{{צ-ספר|שם=סידור הרמח"ל|מו"ל=ארימת ידי|שנת הוצאה=שבט, תשס"ו}}}}[https://s3.amazonaws.com/online.fliphtml5.com/muam/afel/index.html#p=1 "סידור הרמח"ל השלם"] סידור הכוונות הראשון למקובלים שנכתב ע"פ שיטתו וכולל את כל כוונות האר"י והרמח"ל, ספרי קל"ח פתחי חכמה מבוארים ומאמרים, וספרי הרמח"ל שיצאו מבוארים על ידי [[חיים פרידלנדר|הרב חיים פרידלנדר]] והרב יוסף ספינר.
 
על השפעתו כתב [[חיים נחמן ביאליק]]:
: "הוא אשר בנה אב לשלושת בתי המדרש הגדולים של [[הגר"א]], של [[הבעל שם טוב]] ושל בן מנחם ([[משה מנדלסון]]). באדמת מטעו טמונים שורשי ההתפתחות של ספרותנו לכל ראשי נתיבותיה".
בדומה לכך כתב הרב [[דוד כהן (הנזיר)|דוד כהן]], "הרב הנזיר", כי תנועת החסידות, המוסר וההשכלה "שהיו עוינות זו לזו, כולן שמו להן בראשן את רמחהרמח"ל".
 
במחצית השנייה של המאה העשרים זכתה תורתו של רמחהרמח"ל לתפוצה רחבה ולהדפסות רבות. הרב [[אליהו דסלר]] עודד את לימוד כתביו, ותלמידו רבי [[חיים פרידלנדר]] הוציא את רוב כתבי רמחהרמח"ל בשמונה חלקים. גם [[יוסף אביב"י]] הוציא מספר חיבורים של רמחהרמח"ל וכתב עליו, ובפרט את מהדורתו לשרידי '''זוהר תנינא''', שרובו נשמד בזמן הפולמוס. הרב [[מרדכי שריקי]], ראש [[מכון רמח"ל|מכון הרמח"ל]] מוציא כיום לאור מחדש את החיבורים, בתוספת פירושים, הערות ומבואות, וכן הרב [[דויד שלם]] ראש ארגון "[https://ramhal.net קהילת הרמח"ל]" מנגיש את כתביו במהדורות דיגיטליות, וכן בחקירת כתביו בספרים ומאמרים מודפסים.
 
== הגותו ==
שורה 122:
{{ציטוט|"במאות ה-16 ו-17 הייתה ספרותנו כולה דתית-רבנית. ורמח"ל היה הסופר העברי הראשון שהכניס אל ספרותנו החדשה תוכן חילוני בכלל ונעימות אהבה ו[[טבע]] בפרט. שאר הקווים הם: השיבה אל שפת התנ"ך ונושאיו, ההקפדה על חוקי הדקדוק . . ההתרפקות על הטבע וההדגשה היתרה של הנעימות הפסטורליות – אלה ניתנו לנו לראשונה ביצירותיו של רמח"ל, ולפיכך יאה לקרוא לו לרמח"ל בשם מבשרה של ספרותנו החדשה"}}
 
"מעשה שמשון", יצירתו הראשונה של רמחהרמח"ל, עוקבת אחרי דמותו התנ"כית של [[שמשון]] ועל מאבקיו ביצרים ובתשוקה שמקרבים אותו אל [[דלילה]].
 
מחזהו השני נקרא "מגדל עוז" או "תומת ישרים". זו יצירה פסטורלית, דומה בצורתה ובסגנונה לפסטורליות האיטלקיות של גואריני וטאסו, ואף מושפעת מהמשורר הפורטוגזי קמואש, אולם מלאה בחן עברי ותוכנה מבוסס על משל קבלי. הרועה איש הטבע "דל הוא ואך שמח" אין הוא מעוניין בכספי העשירים, אשר "ברבות זהבם, ירב אויב בקרבם", ואין הוא משועבד לחוקי המעמדות החברתיים המפריעים למימושה של אהבה: "עלמה אשר תיטב בעיניו שמה, עלמה אשר תיתן לחלקו חשק, בה יעלוז ליבו, כי זה לעומת זה, ומפריד אין. יתעלסו יתענגו לבטח". המחזה עוסק באהבתם של שלום ושלומית, בת המלך, שהמלך הבטיח שתנשא למי שיצליח להגיע אל ראש מבצר ללא פתח, ואל ראשו הגיע שלום. מול ה[[אהבה]] עומדים חורשי המזימות והמקנאים המנסים להתנכל לה. יש שמצאו במחזה נמשל, אף שחובר עוד לפני הפולמוס הגדול: בת המלך היא הקבלה, ושלום הוא אולי הרמח"ל עצמו. המחזה נגנז והוצא לאור רק מאה שנה אחר כך.
שורה 143:
* '''משכני עליון''' - תיאור [[בית המקדש השלישי]] על פי הקבלה.
* '''מאמר הגאולה'''{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://ramhal.net/מאמר-הגאולה/|כותרת=מאמר הגאולה}}}}
* '''זוהר תנינא / תיקונים חדשים''' / '''רזין גניזין''' (אבד ברובו. מילולית: זוהר שֵנִי) – מאמרים שכתב בלשון [[ספר הזוהר]]. שרדו ממנו פרשיות בודדות וכן ציטוטים שצוטטו ב"אגרות רמחהרמח"ל".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://ramhal.net/תיקוני-זוהר-תניינא/|כותרת=תיקוני זוהר תניינא}}}}
* '''עשרה אורות'''
* '''האילן הקדוש''' - תמצית מדברי האר"י בסדר השתלשלות העולמות. בעל דמיון רב ל"עשרה פרקים".
*'''[[עשרה פרקים לרמח"ל|עשרה פרקים להרמח"ל]]''' - תמצית קבלת האר"י בלשון המשנה, ובדיוק רב. על אף קוצר הלשון, ניסוחי הספר מיישבים סתירות בתורת האר"י.
* '''מאמר הוויכוח''' - ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת.
* '''חוקר ומקובל''' - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
שורה 157:
* '''קיצור כוונות''' - סיכום תמציתי של כוונת [[האר"י]] לתפילה ושיטה חדשה בכוונת התפילה.
* '''עיקרי הדינים''' - לא נמצא. כנראה כללי פסיקה. ייתכן ונכתב עם רבי [[יעקב חזק]].
* '''אגרות רמחהרמח"ל''' - קובץ חלופת האגרות בזמן הפולמוס סביב הרמח"ל. האגרות כוללים בתוכם ביאור של סוגיות סבוכות בתורת [[האר"י]]. יצא לאור בשני חלקים, על ידי פרופ' [[מאיר בניהו]].
* '''ירים משה''' - מקבץ מהאגרות שכתב הרמח"ל; תולדותיו; מקבץ משיריו.
* '''ספר השירים''' - ליקוט השירים והפיוטים מוגה מכת"י בצירוף מבואות והערות על ידי [[שמעון גינצבורג]], השלים והוסיף מבוא [[בנימין קלאר]], על כריכת הספר ציור דגלה של [[משפחת לוצאטו]], בהוצאת [[מוסד ביאליק]], ירושלים, [[ה'תש"ה]].
שורה 181:
== לקריאה נוספת ==
*[[יוסף אלמנצי]], [http://www.hebrewbooks.org/44251 ספר תולדות ר' משה חיים לוצאטו], לעמבערג תרל"ט
*[[מאיר בניהו]], '''כתבי הקבלה של רמחהרמח"ל''' ירושלים תשל"ט.
*הרב דויד שלם, [https://ramhal.net/?p=13198 "לך אלי תקותי"], זעקת צרת נפש הרמח"ל.
*הרב דויד שלם, [https://ramhal.net/?p=4640 "סוד המסילה"], קהילת הרמח"ל.
* [[נחום אריאלי]], '''ששה היכלות''', תל אביב : מסדה, 1961 ([[רומן היסטורי]] על חיי ר' משה חיים לוצאטו).
* צביה רובין, '''רמחהרמח"ל והזוהר: חיבורים ופירושים''', עבודת דוקטור, [[האוניברסיטה העברית]] בירושלים, [[תשנ"ז]].
* צביה רובין, "החיבורים הזוהריים של רמחהרמח"ל והתפיסה המשיחית של הזוהר בכתביו", '''[[מחקרי ירושלים במחשבת ישראל]]''' 8 (תשמ"ט) [=דברי הכנס הבינלאומי השלישי לחקר תולדות המיסטיקה היהודית: ספר הזוהר ודורו], עמ' 378–412.
* [[צביה רובין]], "יחסו של רמחהרמח"ל לאר"י", '''דברי הקונגרס העולמי האחד-עשר למדעי היהדות''', חטיבה ג, כרך ב: הגות יהודית, קבלה וחסידות, ירושלים (תשנ"ד), עמ' 117–124.
* [[יוסף אביב"י]], '''מחזור רמחהרמח"ל''', ירושלים תשנ"ה.
* יוסף אביב"י, '''זוהר רמחהרמח"ל''', ירושלים תשנ"ז.
* צביה רובין, "תורת המראה והפתרון - פרשנותו המיוחדת של רמחהרמח"ל לקבלה", '''דעת''' 40 (תשנ"ח), עמ' 39–48. {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=24216833}}
* צביה רובין, "בסוד העליון והתחתון - ארץ-ישראל במשנתו הקבלית של רמחהרמח"ל', '''ארץ-ישראל בהגות היהודית בעת החדשה''' (תשנ"ח), עמ' 186–224.
* צביה רובין, "הפירוש התיאורגי של רמחהרמח"ל לפתיחת האידרא רבא", '''קבלה''' 12 (תשס"ד), עמ' 327–336.
* שריקי מרדכי, הרב : "'''יסוד עולם"''' (1986); "'''רכב ישראל''' - '''קבלת הרמח"ל"''' (1995); '''אור הגנוז - בקלסתר פניו של הרמח"ל''' (1996; '''"אורהעולם - תולדות הרמח"ל ומשנתו" (2011):''' הוצאת מכון רמחהרמח"ל www.ramhal.com .
* הרב עודד דוד, "אורות הרמח"ל", ביאור על "דרך השם" לרמחלהרמח"ל בעקבות האר"י והרב קוק. ירושלים תשע"א.
* הרב [[מרדכי שריקי]], '''יסוד עולם''', תולדותיו, אישיותו ותורתו, מכון רמחהרמח"ל, קריית ארבע, תשמ"ו.
* פנחס דוד וועבערמאן, '''ירים משה''', תולדות מכתבים ותפילות, הוצאת מטה יוסף, ירושלים תשמ"ב.
* [[יהונתן גארב]], '''מקובל בלב הסערה - ר' משה חיים לוצאטו''', [[אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור]], 2014. ({{ISBN|978-965-7241-62-2}})
שורה 221:
* [http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mahadurot/sefer-daat-2.htm ספר דעת תבונות], אתר דעת
* [http://www.hebrew.grimoar.cz/luzzato/kanat_h_cevaot.htm הספר קנאת ה' צבאות]
* [http://www.kab.co.il/heb/content/view/full/20042 כתבי רמחהרמח"ל] ספרים ומאמרים, אתר [[קבלה לעם]]
* {{פרויקט בן-יהודה|נתיב=ramxal|שם=ר' משה חיים לוצאטו}}
 
שורה 269:
** {{אנצ דעת|1028}} - הרמחל
** [http://www.daat.ac.il/daat/israel/aliyato-2.htm עליית הרמח"ל לארץ].
** [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/zuhar-4.htm רמחהרמח"ל בארץ ישראל].
** [http://www.daat.ac.il/daat/daat_index/index2.asp?klali=%F8%EE%E7%22%EC חומר נוסף על רמחהרמח"ל באתר "דעת"].
* [http://dugrinet.co.il/node/14614 קבר הרמח"ל בכפר יסיף] לפי המסורת. (אתר דוגרינט)
* [https://ramhal.net/?page_id=10985 קבר הרמח"ל בכפר יאסיף], הוכחת טענות ומקורות.
שורה 279:
==== שיעורים ומאמרים תורניים על אודות ספריו ====
* [https://ramhal.net קהילת הרמח"ל], כל ספרי ומאמרי הרמח"ל (מנוקדים בחלקם), מאמרים, מחקרים, שיעורים לצפייה מפי הרב דויד שלם, ותולדות חייו בהרחבה.
* [http://www.ramhal.com מכון רמחהרמח"ל] ישיבה והוצאה לאור ומחקר של כתבי רמחהרמח"ל עם ביאורים.
* [https://www.youtube.com/watch?v=gMfE1kAa8Y0&list=PLoVYvgawDbM_sGHI-9aE7KZ0lY-PcgwmZ שיעורים בקבלת רמחהרמח"ל- הרב עודד דוד.]
* [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=6536 הרמח"ל הגאון מווילנה ועוד], שעור מפי הרב [[אורי שרקי]], מתוך הסדרה [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main.asp?cat_id=42&page=1&rabbi=2 מבוא לתורה שבעל פה], אתר [[מכון מאיר]]. {{וידאו}}
* [http://www.dosiland.co.il/html/modules.php?name=News&file=article&sid=489&mode=&order=0&thold=0 אהבת עולם], - של הרמח"ל (ובדומה, במאמרו של ירון ליבוביץ: [http://www.notes.co.il/eshed/38787.asp המשיח מפדובה]).
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/רמח%22ל"