משתמש:Sigarya/היסטוריה של המוזיקה בתקופת התנ"ך – הבדלי גרסאות

הידע על תקופת המקרא הוא בעיקר ממקורות ספרותיים [[ביבליה|במקרא]] וממקורות שלאחר המקרא. היסטוריון הדת והמוזיקה הרברט לוקייר הבן כותב כי "המוסיקההמוזיקה, הקולית והאינסטרומנטלית, טופחה היטב בקרב [[עברים|העברים]], הנוצרים [[הברית החדשה|בברית החדשה]] ו[[נצרות|הכנסייה הנוצרית]] לאורך מאות שנים." <ref name="Lockyer">Lockyer, Herbert Jr. ''All the Music of the Bible'', Hendrickson Publ. (2004)</ref> הוא מוסיף כי "מבט [[הברית הישנה|בברית הישנה]] מגלה כיצד העם הקדום של אלוהים היה מסור ללימוד ולעיסוק במוסיקהבמוזיקה, דבר שתופס מקום ייחודי בספרים ההיסטוריים והנבואיים, כמו גם בתהילים."

מוזיקת הטקס הדתי שימשה לראשונה את [[דוד|דוד המלך]]: על פי ''האנציקלופדיה למוזיקה של Larousse'', הוא נודע בכך שאישר כי אנשי [[שבט לוי]] הם "שומרי המוזיקה של השירות האלוהי".<ref name="Hindley">Hindley, Geoffrey. ''Larousse Encyclopedia of Music'', Chartwell (1971), Ch. "Jewish Music"</ref> ההיסטוריונית אירנה הס מציינת כי מתוך שלושים ותשעה ספרי [[הברית הישנה]], 150 התהילים [[תהילים|בספר התהילים]] המיוחסים לדוד המלך, שימשו "סלע ההימנולוגיה היהודית-נוצרית", והגיע למסקנה כי "אף שירה אחרת לא הושרשה לעתיםלעיתים קרובות כל כך [[תרבות המערב|בתרבות המערבית]]."<ref name="Hesk">Hesk, Irene. ''Passport to Jewish Music: Its History, Traditions, and Culture'', Greenwood Publishing (1994) p. 41</ref>

חקר כלי הנגינה העתיקים נהוג זה מאות שנים בקרב כמה חוקרים שחקרו כלים [[ישראל|מישראל]] מהתקופה המקראית.<ref name="Burgh">Burgh, Theodore W. ''Listening to the Artifacts: Music Culture in Ancient Palestine'', T & T Clark International (2006)</ref> נתונים ארכיאולוגיים וכתובים הוכיחו בבירור כי המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום בישראל העתיקה. פסלונים [[איקונוגרפיה|ותיאורים איקונוגרפיים]] מראים שאנשים ניגנו [[כלי קורדופוני|בקורדופונים]] ותופי מסגרת, וכי הקול האנושי היה חיוני כאשר נשים וגברים שרו שירי אהבה יחד עם קינות למתים. הנתונים מתארים גם תרחישים של מוזיקה וריקודים בטירוף נבואי לפעמים, לעתיםלעיתים קרובות עם מוזיקאים וזמרים מתוזמרים וכוריאוגרפיים בתבניות שתוכננו בקפידה.

מספר כלי נגינה זוהו ככאלו שהיו בשימוש במצרים, כולל [[לירה (כלי נגינה)|כינור דוד]] (סוג של [[נבל]]), כלי דמוי [[אבוב]], תופים שונים מאסיה, [[לאוטה]] וכן [[סיסטרום]] (רעשן). [[ציור קיר|נמצאו גם ציורי קיר]] המציגים זמרים ונגנים. לדברי היסטוריון המוזיקה הומר אולריך, סביר להניח שמצרים השפיעה על "ההיבטים החינוכיים והאתיים של [[מוזיקה יוונית|המוסיקההמוזיקה היוונית]]".<ref name="Ulrich">Ulrich, Homer, ''A History of Music and Musical Style'', Harcourt, Brace & World, Inc. (1963)</ref>

בגלל קשרי הגומלין הפוליטיים בין העברים ל[[שפות שמיות|אומות השמיות]] של בבל, [[אשור]] [[חתים|והאימפריה החיתית]], היה דמיון בין המוזיקה העברית של אנשי [[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]] לבין האחרים. המוזיקה היהודית נוצרה בשנים הראשונות לחיים השבטיים, ו"ההתייחסויות למוזיקה במקרא רבות", כותב אולריך. <ref name="Ulrich">Ulrich, Homer, ''A History of Music and Musical Style'', Harcourt, Brace & World, Inc. (1963)</ref> לאחר שהעברים הקימו ממלכה [[ישראל|בישראל]], הפעילות המוסיקליתהמוזיקלית שלהם הייתה צפויה להתגבר משמעותית.

לדברי היסטוריון המוסיקההמוזיקה [[אברהם שרון]], "ככל הנראה התרומה המוזיקלית החשובה ביותר של העברים הקדומים הייתה העלאת מעמדה של [[ליטורגיה|המוסיקההמוזיקה הליטורגית]] יחד עם טקסים פולחניים." הוא מציין את "הרמה הגבוהה של התארגנות מוזיקלית-ליטורגית" מהדיווחים התיאוריים של [[בית המקדש הראשון|מקדש שלמה]] המלך, כמו 24 קבוצות המקהלה המורכבות מ-288 נגנים שהשתתפו ב 21 טקסים שבועיים.<ref name="Schwadron">Schwadron, Abraham A. ''Music of Many Cultures: An Introduction'', Ch. 16. Univ. of California Press (1983)</ref>

עם זאת, לאחר נפילת בית המקדש הראשון, קובע ורנר כי מארג החלומות שסבב סביב המוזיקה הקודמת שלו כלל זיכרונות, חזונות ופנטזיות, שכן הרבנים טרחו למגר את מסורות הפזמון וכלי הנגינה. "זמנם הגיע, ורעיונותיהם בנושא ליטורגיה ומוסיקהומוזיקה היו שונים בתכלית מאלה של כהני המקדש." ורנר מוצא את זה פרדוקסלי שרבנים מודרניים ממשיכים לשבח את המוסיקההמוזיקה האינסטרומנטלית של בית המקדש, אך אוסרים על כל מוזיקה אינסטרומנטלית מלהכנס לבתי הכנסת שלהם כיום. <ref name="Werner">Werner, Eric. ''The Sacred Bridge'', Columbia Univ. Press (1984)</ref>

[[הברית החדשה]] נכתבה מאות שנים לאחר מכן, והמוזיקה התפתחה רבות מאז, על פי היסטוריונית המוזיקה אידה ויטקום. ככל שהיא קשורה לישו, היא נקראת [[מוזיקה נוצרית]] . עם זאת, ישנם כמה רמיזות בשלוש [[בשורות|הבשורות]]: ב[[הבשורה על-פי לוקאס|בשורה על פי לוקס]], יש את "שיר המלאכים", מרי 'מגניפיקט' ושל זכריה 'השיר.' [[מעשי השליחים|במעשי השליחים]], [[פאולוס|פול]] וסילאס שרים מאחורי סורגי הכלא: ''"בחצות הלילה, בשעה ששאול וסילא התפללו ושרו שירי הלל לאלהים והאסירים מקשיבים להם, 26 היתההייתה פתאום רעידת אדמה חזקה עד כדי כך שיסודות בית הסהר הזדעזעו, ובבת אחת נפתחו כל הדלתות וכל השרשרות נתקו." {{ברית חדשה|מעשי השליחים|טז|25|26}}''

הינדלי מוסיף כי קריאות אנטיפונליות בין חזן או כומר לקהילה מקורן בשיטות פולחן עבריות. בשיאה בתחילת [[ספירת הנוצרים|העידן הנוצרי]], המוזיקה המורכבת של המקדש בוצעה על ידי [[מקהלה]] גדולה של זמרים גברים בעלי הכשרה גבוהה, ולעתיםולעיתים הוסיפו בנים, ובתקופה זו שימשו גם כלים רבים על ידי תזמורת המקדש. <ref name="Hindley">Hindley, Geoffrey. ''Larousse Encyclopedia of Music'', Chartwell (1971), Ch. "Jewish Music"</ref>

=== מטרות המוסיקההמוזיקה ===

במקרא מוזכרים שימושים רבים במוזיקה, כולל שירי הלל, שירי ניצחון, שירי אבל, ומעל לכל תהילים. ריקודים היו גם ביטוי מוזיקלי נפוץ יחד עם השילוב של שירה עם מוסיקהמוזיקה אינסטרומנטלית. בתקופות מאוחרות יותר הייתה גם מוזיקה קולית גרידא ששררה תקופה.<ref name="Ulrich">Ulrich, Homer, ''A History of Music and Musical Style'', Harcourt, Brace & World, Inc. (1963)</ref> לדברי אולריך, למוזיקה היה חלק חשוב גם בחיי החול וגם בחיי הקודש של העברים. מלכים ומנהיגים אחרים של העם זכו לשבחים בדרך כלל בשירים, וטקסים מוזיקליים מורכבים מאוד בבית המקדש, המתוארים במקרא, היו חלקים חשובים בפולחן. בחלקים אחרים יש דיווחים על מקהלות נשים בשילוב שירה וריקודים לליווי כלי הקשה של הגברים. ורנר מוסיף כי הרפרטואר של המקהלה כלל מזמורי תהילים, קטעי שירה וקטעים פואטיים אחרים מהכתובים, אם כי אולי הכילו גם טקסטים לא קנוניים. נאמר כי בחירת המזמורים נקבעה על ידי פעילויותיו של אלוהים בשבעת הימים הראשונים של הבריאה, והפסוקים המרמזים עליהם.<ref name="Werner">Werner, Eric. ''The Sacred Bridge'', Columbia Univ. Press (1984)</ref>

ורנר כותב כי "ייחודית בהיסטוריה של המוזיקה היא האמונה האיתנה בכוחה המטהר ומכפר על חטאים של המוסיקההמוזיקה של המקדש, המיוחסת הן לפזמון והן לכלי הנגינה."<ref name="Werner">Werner, Eric. ''The Sacred Bridge'', Columbia Univ. Press (1984)</ref> המוזיקה הייתה צריכה להיות נקייה מפגמים או תקלות, ונמנעה מאלמנטים קסומים. גם לבגדיו של הכהן הגדול הייתה סמליות: "וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב. '''לד''' פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב." ({{תנ"ך|שמות|כח|לג|לד}}) על פי פילון ויוספוס, הפעמונים ייצגו סמלים של הרמוניה קוסמית. :

הוגדרו גם סוגים שונים של מוסיקהמוזיקה: <ref name="Ulrich">Ulrich, Homer, ''A History of Music and Musical Style'', Harcourt, Brace & World, Inc. (1963)</ref>

* '''אנטיפוניה''' (המכונה גם שירה מגיבה). מכיוון שהשירה העברית מבוססת על מקבילות (ביטוי של מחשבה אחת בשתי דרכים שונות), כמה סוגים של הופעות היו אפשריים: או על ידי שתי מקהלות מתחלפות נפרדות, או על ידי סולן המתחלף במקהלה. שיאה בתחילת העידן הנוצרי. מוסיקהמוזיקה אנטיפונאלית בוצעה על ידי מקהלה גדולה של זמרים גברים בעלי הכשרה גבוהה, ולעתיםולעיתים הוסיפו בנים. לדברי הינדלי, "אנטיפוני הוא בין החובות שחוברת המוסיקההמוזיקה הנוצרית חייבת לקודמתה היהודית." <ref name="Hindley">Hindley, Geoffrey. ''Larousse Encyclopedia of Music'', Chartwell (1971), Ch. "Jewish Music"</ref>

* '''תזמורת''' ורנר כותב כי "הצליל של תזמורת המקדש כלל לא פחות משנים עשר כלים ורק לעתיםלעיתים רחוקות עלה על שלושים ושש." החצוצרות מעולם לא התערבבו עם שאר התזמורת - שימשו אך ורק לסימון ואיתות. זוג מצלתיים אחד שימש בטקסי המקדש גם כמכשיר איתות, "לא כמו הגונג בתיאטרון המודרני."<ref name="Werner">Werner, Eric. ''The Sacred Bridge'', Columbia Univ. Press (1984)</ref>

סימון מוזיקלי במובן המודרני לא היה קיים בתקופה זו. עם זאת, האלף-בית העברי איפשר סמלים מיוחדים המעידים על אופן ביצוע המוסיקההמוזיקה. האלף בית מורכב מעיצורים ומחצאי עיצורים, ותנועות מסומנות באמצעות נקודות וקווים מעל סמלי אותיות, בתוכם ומתחת. בנוסף לסימני התנועה, סימנים אחרים, כמו ה[[ניקוד]], לא מתייחס לתווים בודדים אלא ל"חלקיקים או קבוצות מלודיות", כותב אולריך. חלקיקים אלה הועברו על ידי מסורת בעל פה בקרב זמרים במשך מאות שנים וקודדו לראשונה במאה ה-16. אולריך מציין כי "מגילות ים המלח מכילות סימנים דומים לאלה שבכתב הליטורגי של כתות נוצריות קדומות ... ומחזקות את ההשערה כי ישנה מורשת מוזיקלית משותפת לאנשי תרבויות קשורות ..."<ref name="Ulrich">Ulrich, Homer, ''A History of Music and Musical Style'', Harcourt, Brace & World, Inc. (1963)</ref>

ההיסטוריון למוזיקה וויליאם סמולדון מציין כי למרות העובדה שמוסיקהשמוזיקה אינסטרומנטלית לא קמה לתחייה בשימוש בבית הכנסת לאחר חורבן [[בית המקדש השני]] בשנת 70 לספירה, (למעט ה[[שופר]] הסמלי שעדיין היה בשימוש בקהילות אורתודוכסיות), " המזמורים המשיכו להתקיים, ומחקר של השנים האחרונות הבהיר יותר ויותר שרבים מהצורות ואף הדפוסים המלודיים של [[האימפריה הביזנטית|הפזמונים הביזנטיים]] והמערביים הנוצריים היו עיבודים ממוזיקה של בתי הכנסת."<ref name="Smoldon">Smoldon, William. ''A History of Music'', Dimension Books, Inc. (1965)</ref>

;=== '''תהילים''' ===

: " [[מסעי הצלב|הצלבני]] קרא אותם כשעלה לגבעת [[ציון (ירושלים)|ציון]]; והגנרל המנצח התקבל בשובו על ידי מקהלת הללויה. המלח בלילה החשוך בים, הרועה במישור הבודד, חסר הבית הקטן ברחוב, זכו להתעודד על ידי מוזיקת התהילים. הם החיו את סעודת הבציר, רוכב הסירה על הריין, החייל ליד המדורה שלו התרכך והעצוב הריע על ידי השראות מתוקות אלה לאמונה, תשובה, הודיה והערצה."<ref name="Whitcomb">Whitcomb, Ida Prentice. ''Young People's Story of Music'', Dodd, Mead & Co. (1928)</ref>