ועד הצירים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישור פנימי
מ הוספת קישור לראש עיריית ירושלים
שורה 62:
דרך נוספת הייתה מציאת בן שיח ערבי אחר לשיחות. את התפקיד קיבל [[פייסל הראשון, מלך עיראק|הנסיך פייסל]], בנו של מלך חג'אז. הציונים לא ידעו להעלות פתרונות ל"בעיה הערבית", למרות זאת היו לפייסל ולציונים גם אינטרסים משותפים: התלות בבריטניה, בריטניה זקוקה להם על מנת לשמור על אחיזה באזור, סלידה מהשלטון הצרפתי והאינטרס העיקרי היה השמועות על הסכם סודי שעומד להחתם בין צרפת לבריטניה על חלוקה של שטחי [[האימפריה העות'מאנית]] הידוע בכינוי [[סייקס-פיקו]]. ואכן ב-[[3 בינואר]] [[1919]] נחתם [[הסכם ויצמן-פייסל]]. להסכם הישג בלתי מבוטל והוא הכרתו של פייסל במפעל הציוני ובתנועה הציונית של ה[[לאום]] היהודי, כהגדרתם ב[[הצהרת בלפור]], והסכמתו לרוב מטרותיה בארץ ישראל.
 
ב-2 בנובמבר 1918 ערך ועד הצירים בירושלים תהלוכה וחגיגות לציון יום השנה ל[[הצהרת בלפור]]. מנהיגי הערבים בארץ ישראל החליטו לנצל את המאורע הזה, ומשלחת של ראשי הציבור המוסלמי והנוצרי בראשות [[ראש עיריית ירושלים]] [[מוסא כאט'ם אל-חוסייני]] מסרה את מחאת האגודות הערביות נגד המדיניות הציונית למושל ירושלים, [[רונלד סטורס]].{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929]]''', עמ' 23–24.}}
 
==סופו של הארגון==