ויקיפדיה

אדוארד גלזר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏רקע: הגהה, קישורים פנימיים
שורה 1:
 
[[קובץ:Eduard_Glaser.jpg|ממוזער| אדוארד גלזר]]
'''אדוארד גלזר''' (15 במרץ 1855 - 7 במאי 1908) היה מזרחן וארכיאולוג [[אוסטרים|אוסטרי.]] הוא היה אחד האירופים הראשונים שחקרו את דרום ערב. הוא אסף אלפי כתובות בתימן המוחזקות כיום בידי [[המוזיאון לתולדות האמנות (וינה)|מוזיאוןהמוזיאון קונסטיסטורישסלתולדות האמנות]] [[וינה|בווינה]], אוסטריה.
 
מבין הנוסעים במזרח במאה ה-19, אדוארד גלזר נחשב למלומד החשוב ביותר שחקר את [[תימן]]. הוא תרם לקידום המחקר ההיסטורי והתרבותי, חשף את ההיסטוריה העתיקה שלה ותיעד את מסורותיה שבכתב ושבעל פה. תימן ריתקה אותו, הציתה את דמיונו, החל מביקורו הראשון במדינה (1882-1884). הוא חזר לשם בשלוש הזדמנויות נוספות (1885-1886, 1887-1888 ו- 1892-1894). בתימן, גלזר התחפש למוסלמי בשם '''״פאקיה חוסין בן עבדאללה אל ביראקי אסג'ה״''' (המלומד חוסין בן עבדאללה מפראג).
שורה 8:
אדוארד גלזר נולד בכפר [[ממלכת בוהמיה|הבוהמי]] דויטש רוסט ב- 15 במרץ 1855, למשפחת סוחרים יהודית. הוא עבר [[פראג|לפראג]] בגיל שש עשרה. על מנת לפרנס את עצמו, החל לעבוד כמורה פרטי בבית משפחת אצולה, ובמקביל למד מתמטיקה [[האוניברסיטה הטכנית הצ'כית בפראג|בפוליטכניקה]] [[פראג|בפראג]], לצד פיזיקה, אסטרונומיה, גיאולוגיה, גיאוגרפיה, גיאודזיה וערבית. את לימודיו השלים בשנת 1875. פרסומים על מסעותיו של [[דייוויד ליווינגסטון|ליווינגסטון]] באפריקה ברבע האחרון של המאה ה-19, עוררו בתוכו דחף ושאיפה דומה לצאת למסע בחיפוש אחר תרבויות עתיקות.
 
בווינה השלים גלזר בהצלחה את לימודיו בערבית ונרשם לאחר מכן ללימודי אסטרונומיה. משנת 1877, שימש גלזר כעוזר במצפה הכוכבים בווינה במשך שלוש שנים. נקודת מפנה חשובה בהשכלתו האקדמית הייתה בשנת 1880, כאשר גלזר השתתף בשיעוריו של [[דוד צבי מילר|דייווידדוד צבי (היינריך) מולרמילר]], מייסד לימודי דרום ערב באוסטריה, לחקר [[שבאית|הדקדוק השבאי]]. מולרמילר הציע לו לנסוע לתימן, בתוספת קצבה שניתנה על ידי האקדמיה למדעים בוינה לצורך העתקת כתובות שבאיות. אף על פי שמעמדו במצפה הכוכבים העניק לו תחושת ביטחון כלכלי, הוא העדיף להתפטר מתפקיד זה בשנת 1880 - ובמקום זאת העדיף להקדיש את שארית חייו לחקר ההיסטוריה העתיקה של דרום ערב. מכשהתברר לו כי משימתו תתעכב בשל שילוב של בעיות טכניות ואישיות, הוא השתמש בקשריו עם אישים בצרפת. מלגה מטעם ה- ''Académie des Inscriptions et Belles Lettres'' בפריז אפשרה לו לנסוע לתימן בשנת 1882. התנאי של נותני החסות הצרפתים שלו היה שהם יקבלו את תוצאות ממצאיו, במיוחד את הכתובות שהוא זכה להעתיק. ב- 11 באוקטובר 1882 הוא הגיע לנמל [[אל-חודיידה (עיר)|חודיידה]] (תימן).
 
מכיוון שגלזר נאלץ להמתין חודשים רבים [[צנעא|בצנעא]] לפני שיוכל לקבל היתר שיאפשר לו להסתובב בתימן, הצרפתים הטילו ספק אם אי פעם יעביר להם את הכתובות שהובטחו, ובסופו של דבר, הם הפסיקו את תמיכתם הכספית בו בשנת 1883. נוכח משבר הכלכלי שפקד אותו, הוא כתב מכתב [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|לקייזר פרנץ יוזף הראשון]], שתיאר את חשיבות משימתו והזכיר בו את קשייו הכלכליים. הקיסר הקצה לו מהקרן האישית שלו סכום צנוע של 800 דולר. חרף התמיכה מהקייזר, גלזר נאלץ לקצר את שהותו בתימן.
שורה 15:
משנת 1895, ועד מותו, התגורר גלזר במינכן. הוא הקדיש את רוב זמנו להכנת החומר המדעי שלו לפרסומים. ממשלת טורקיה התעניינה בהערותיו של גלזר על ערב, גם שנים רבות לאחר שעזב את האזור, בעוד שבשנת 1907 התבקש גלזר על ידי המוזיאון [[קונסטנטינופול|בקושטא]] לסייע בקטלוג אוסף הכתובות השבאיות שלהם. {{Sfn|Lichtenstädter|1909|p=156}} {{Sfn|Dostal|1990|p=30}}
 
לאחר מותו דאג מולרמילר שחלק גדול מהמורשת המדעית של גלזר יירכש על ידי האקדמיה למדעים בווינה ( ''Akademie der Wissenschaften'' ). האוסף ידוע בשם ''Der Corpus Glaserianum'' או ''Sammlung Eduard Glaser'' (SEG), 1944–1961. חלק קטן מאוסף כתבי היד של אדוארד גלזר נרכש על ידי מכללת דרופסי בפילדלפיה בשנת 1923 (לימים הפך לחלק מהארכיונים של מרכז [[מרכז למחקרי יהדות מתקדמים|הרברט ד' כץ ללימודי יהדות מתקדמים]] [[אוניברסיטת פנסילבניה|באוניברסיטת פנסילבניה]]). המורשת שהשאיר גלזר מתימן לבדה מסתכמת בכ- 990 עותקים והטבעות (שיטת העתקה "סחיטה", בה נעשה שימוש ב[[עיסת נייר|שימוש ברושם נייר-מאצ'י]] בהפקת עותקים של תבליט) של כתובות שבאיות, 17 כרכים של יומנים ו -24 כתבי יד. את הכתובות השבאיות פענח [[חיים חבשוש]] עבור גלזר, ובנוסף, תעתק אותן לכתב [[אלפבית עברי|עברי-אשור]]<nowiki/>י על מנת שיהיה קל יותר להבינן. <ref>[[שלמה דב גויטיין|Shelomo Dov Goitein]], ''The Yemenites – History, Communal Organization, Spiritual Life (Selected Studies)'', editor: Menahem Ben-Sasson, Jerusalem 1983, p. 170. {{ISBN|965-235-011-7}}</ref> [[וילהלם הראשון, קיסר גרמניה|הקיסר וילהלם הראשון]] רכש את כתבי היד של גלזר בשביל אוסף הספרייה הפרוסית בברלין. האבנים עם הכתובות השבאיות והפסלים היו תרומה של המו"ל [[רודולף מוסה|רודולף מוס]] . האוספים של גלזר תרמו רבות לשימור המוניטין של וינה כמובילה בחקר דרום ערב. {{Sfn|Lichtenstädter|1909|pp=168, 171}} {{Sfn|Janata|1989|p=79}} {{Sfn|Janata|1989|pp=28–29}} בשנת 1922 פרסם המלומד הגרמני-צ'כי אדולף גרוהמן בווינה עבודה מקיפה שכותרתה ''Südarabien als Wirtschaftsgebiet'' (דרום ערב כאזור כלכלי), בה הוא משתמש בעיקר בהערות שהשאיר אדוארד גלזר במהלך סיוריו בדרום ערב.
 
== השכלה ==
שורה 30:
בניגוד [[יוסף הלוי|ליוסף הלוי]], שהתרכז רק בעבר המפואר של המדינה, גלזר צפה ותיעד את כל מה שראה בתימן. הוא ביצע מחקר על הטופוגרפיה, הגיאולוגיה והגיאוגרפיה, הכין מפות קרטוגרפיות, רשם הערות אסטרונומיות ואסף נתונים על מטאורולוגיה, אקלים וסחר כלכלי וכן על משלחי היד במדינה. הוא אסף מידע על המבנה החברתי והפוליטי הנוכחי של תימן, ניתח את מקורות הכוח של הנהגות השבטים, את היחסים בין שבטים מסוימים לממשלת טורקיה או בין השבטים לאימאם. יתר על כן, הוא בחן וניתח את שיטות המשפט השונות הנהוגות על ידי השבטים, האימאם והעות'מאנים בתימן. {{Sfn|Dostal|1990|pp=47–58}}
 
יחסיו הידידותיים של גלזר עם המושל המקומי, חוסיין ממאריב, סייעו לו לבצע את המחקר באזור מאריב. גלזר היה הראשון שלימד את ילידי תימן את הכתב השבאי. בעת שסייר באזור עם בניו של המושל המקומי, גילה כמעט מאה כתובות [[קטבניות]] ([[:en:Qatabanian_language|Qatabanian]]). תיאורו הטופוגרפי-גיאוגרפי של המסלול למאריב נחשב עד היום כתרומתו החשובה ביותר. {{Sfn|Maigret|2002|p=49}}
 
== המסע השני לתימן ==
שורה 41:
כבר במהלך חייו הוכר גלזר כחוקר דגול של דרום ערב, ובעיקר כאספן ומפענח של כתובות שבאיות. {{Sfn|Janata|1989|p=29}} עם זאת, למרות כישוריו בערבית, הידע הרב שלו בכתב השבאי ואוצר הכתובות הגדול שהביא לאירופה, כולל כתבי היד והחומר האתנוגרפי שצבר, כמו גם הנתונים על מחקר השדה שערך בתימן, נשלל ממנו תפקיד אקדמי מתאים והוא נותר מחוץ לחוגים האקדמיים של אוסטריה, גרמניה וצרפת. עקב כך, לא היה מפתיע, כי כתוצאה מאותו בידוד, צרכיו הבסיסיים קופחו, והוא נאלץ לגייס תמיכה מצד אחיו, גיסותיו וחבריו.
 
נכון להיום רק כמחצית מהכתובות של גלזר פורסמו, ורק חלק קטן מיומניו (כיום בספרייה הלאומית בווינה) וממצאיו המדעיים נחקרו. יש להניח שאחת הסיבות לעיכוב זה היא שהם נכתבו בשיטת כתיבה מסוג [[קצרנות]]. דו״ח המסע של גלזר למאריב פורסם על ידי ד.ה. מולרמילר ורודוקאנאקיס. מריה הופנר (אוניבסיטאות גראץ וטובינגן) החלה לחקור ולפרסם את כתובותיו של גלזר בשנת 1944. וו. דוסטאל (אוניברסיטת וינה) חקר ופרסם את הנתונים האתנוגרפיים של גלזר שנלקחו מיומניו. דוסטאל פרסם גם קטעים על מסעו של גלזר לחאשד וארחאב. המסע של גלזר למאריב פורסם בפעם השנייה על ידי דוסטאל, לאחר שאדולף גרוהמן פענח את הכתב. בשנות ה-60 פורסמו מחקריו האסטרונומיים של גלזר על ידי אנדרה גינגריץ' (אוניברסיטת וינה). הופנר ודוסטל, שקידמו את פרסום עבודותיו וממצאיו של גלזר, תרמו להתעניינות מחודשת בחקר לימודי שפת דרום ערב ושבא באוניברסיטאות אירופה. {{Sfn|Janata|1989|pp=64, 65, 79}} {{Sfn|Dostal|1990|pp=5, 61-126}} {{Sfn|Maigret|2002|p=50}} משנת 1961 עד 1981 פרסמה האקדמיה האוסטרית למדע 14 כרכים מאוסף גלזר. {{Sfn|Maigret|2002|p=50}} עד עצם היום הזה, חוקרים רבים עדיין עסוקים בעבודה על האוסף של גלזר ובפענוח הכתובות שהעתיק. {{Sfn|Dostal|1990|pp=46, 92}}
 
אוניברסיטת גרייפסוולד העניקה לגלזר בשנת 1890 תואר דוקטור לשם כבוד, ושמו נכלל בלקסיקון המדענים הגרמנים. גלזר כובד גם כחבר באקדמיה למדעים גיאוגרפיים במינכן. הוא זכה גם ב[[מסדר המג'ידיה|מדליה המלכותית הטורקית (מגמסדר המג'ידיידיה)]]. {{Sfn|Lichtenstädter|1909|p=170}} {{Sfn|Janata|1989|p=28}}
 
== מוות ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אדוארד_גלזר"