המלריה בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 44:
קליגלר הוכיח במחקרים שנעשו במכון, את חוסר יעילותן של השיטות הקודמות ששימשו להדברת מלריה בארץ - שתילת עצי [[אקליפטוס]] לייבוש ה[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]], ומתן [[כינין]] למניעת הדבקה (פרופילקסיס). קליגלר התמקד בתוכניתו במאבק נגד ה[[יתוש]]ים ובעיקר נגד ה[[לרווה|לרוות]] שלהם (השלב בין יתוש [[עובר]] לבוגר). לשם כך חקר את שכיחות מיני ה[[אנופלס]] השונים, את הביולוגיה שלהם ואת מקום דגירתם, בדק שיטות וחומרי הדברה חדשים, ובחר במתאימים מבחינת היעילות והמחיר. אחת השיטות החדשות שהנהיג הייתה הכנסת דגי [[גמבוזיה מצויה]] למקורות המים בשנת 1923; הדגיגים נמצאו יעילים כאמצעי ביולוגי נגד הלרוות של היתושים.
פעולות ההדברה שנעשו על ידי עובדי המכון הביאו לירידה דרמטית בתחלואה והיא קטנה מדי שנה. ההישגים במלחמה במלריה הובאו לידיעת ארגון הבריאות שהוקם על ידי [[חבר הלאומים]], ובמאי 1925 נשלחה לארץ ישראל משלחת המלריה של הארגון. המשלחת נתנה הכרה בינלאומית לחשיבות הפעילות נגד המלריה שנעשתה בארץ ישראל.{{הערה|גרינברג ז., זלשיק ר. מסע משלחת חבר הלאומים לחקירת המלריה בארץ ישראל בשנת 1925. קתדרה, 134: 64-50, תש"ע.}} קליגלר הרצה על המלחמה נגד המלריה בארץ ישראל בכנס המלריה הבינלאומי הראשון שהתקיים ב[[רומא]] באוקטובר 1925; בהרצאה תיאר את המאמץ העיקרי המופנה להשמדת מקומות הקינון של היתושים.{{הערה| Kligler I.J. The epidemiology of malaria in Palestine. A contribution to the epidemiology of malaria. Amer. J. Hyg. 6: 431-449, 1926.}}
ב-1927 הקים קליגלר את "התחנה לחקר המלריה" של האוניברסיטה העברית ב[[ראש פינה]], שעסקה במחקרי שדה בנושא הדברת המלריה. קליגלר מינה את ד"ר [[גדעון מר]] למנהל התחנה שנתיים לאחר פתיחתה, ויחד פרסמו סדרת מאמרים בנושא המלריה.{{הערה|Kligler I.J., Mer G. Studies on malaria: V. Therapeutic value of mixtures of plasmochin and quinine. Riv. Malariol. 9 (3): 272-283, 1930.{{ש}}
| |||