אאטיוס מאנטיוכיה – הבדלי גרסאות

 

אאטיוס למד בזה אחר זה משרביטם של ה[[אריאניות|אריאנים]], [[אתנסיוס]], הבישוף של אנזרבוס ואנטוניוס מטרסוס. בשנת 350 הוסמך ל[[דיאקון|דיאקונות]] על ידי לאונטיוס מאנטיוכיה, אולם זמן קצר לאחר מכן אילצו אותו תומכי [[השילוש הקדוש]] לעזוב את העיר. ב[[סינוד]] הראשון של סירמיום הוא גבר בדיאלקטיקה על הבישופים ה[[הומויוסיאניות|הומויוסיאניים]], בזיליוס ואאוסטתיוס, שניסו לאחר מכן לשווא לעורר עליו את איבתו של [[קונסטנטיוס גאלוס]]. בשנת 356 נסע לאלכסנדריה עם אאונומיוס במטרה לגייס תמיכה באריאניות, ושם לכאורה התפלמס נמרצות עם אפתוניוס מאלכסנדריה עד שהאחרון מת. לאחר מכן גורש מאלכסנדריה על ידי [[קונסטנטיוס השני]]. הקיסר [[יוליאנוס הכופר]] השיב אותו מגלותו, העניק לו נחלה ב[[לסבוס]] והשאיר אותו בחצרו ב[[קונסטנטינופול]] לזמן מה.

 

לאחר הסמכתו לבישוף קידם את האריאניות בהסמיכו בישופים נוספים מזרם זה. עם עלייתו של [[ואלנס]] בשנת 364 פרש לנחלתו בלסבוס, אולם עד מהרה שב לקונסטנטינופול, שם מת ב-367.

הפלג האנומויאני באריאניות, שהיה בין מייסדיו, נקרא אף לעיתים על שמו – אאטיאניות. חיבורו, De Fide, השתמר כחלק מהפרכתו על ידי [[אפיפניוס מסלמיס]]. הרעיון המרכזי בחיבור זה הוא שה[[הומואוזיה]] – הגישה שלפיה ישו, הבן, הוא למעשה אלוהים – סותרת את עצמה, מאחר שטבע האלוהים הוא שאינו נולד, בעוד שהבן מעצם הגדרתו נולד. על כן הוא דגל בגישה שהאב והבן אינם עשויים מאותו חומר אלוהי.

 

[[קטגוריה:Category:תאולוגים נוצרים]]