ג'יימס ויין – הבדלי גרסאות

ויין כיהן על כס השיפוט 32 שנים, אחת מתקופות הכהונה הארוכות ביותר מבין כל שופטי בית המשפט העליון. דעותיו היו עקביות וברבות מחוות דעתו הוא הביע את אמונתו בכוחם של מוסדות פדרליים כמו הקונגרס. הוא הביע את דעתו זו בפסק הדין דרד סקוט נגד סנדפורד, כשהוא תמך בדעתו של נשיא בית המשפט טוני לנוכח ביקורת קשה שנמתחה על פסק הדין על ידי רבים. עם פרוץ מלחמת האזרחים שקע ויין במשבר אישי וכספי. הוא בחר להישאר בבית המשפט בעוד שבנו עזב את [[צבא ארצות הברית]] כדי להילחם כ[[גנרל]] בשורות [[צבא הקונפדרציה]]. אחד מעמיתיו, [[ג'ון קמפבל (שופט)|ג'ון קמפבל]], פרש מכהונתו כדי להצטרף ל[[קונפדרציית המדינות של אמריקה|קונפדרציה]]. עם זאת היה ויין תומך של [[האיחוד]], החזיק בהשקפותיו הלאומיות, והאמין שלא היה שום בסיס חוקי לאף מדינה לפרוש ממנו. הוא גם חש שבהישארותו בבית המשפט הוא יוכל להמשיך ולספק תמיכה במטרות הדרום. הוא לא זכה לאהדה על החלטתו זו במדינת האם שלו, ג'ורג'יה, אך הוא התנגד נמרצות לפרישה ותמך בנשיא [[אברהם לינקולן|לינקולן]] בשאיפתו לשמור על שלמות האיחוד. לאחר סיום המלחמה הוא לא שכח את שורשיו הדרומיים ועמל קשות להגן על הדרום מפני צעדי ענישה מיותרים.

==חיים אישיים==