סיעור מוחות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניסוח יותר אובייקטיבי של הביקורת, קישור למחקרים, ויקיזציה וקישורים חיצוניים |
מ איחוד הערות שוליים זהות |
||
שורה 1:
[[קובץ:Brainstorming.png|שמאל|ממוזער|סיעור מוחות]]
'''סיעור מוחות''' (או '''סיעור מוחין''') הוא במהותו תהליך של חשיבה בקבוצה, נוהל לגיוס משאביה היצירתיים של הקבוצה ל[[פתרון בעיות]] ופיתוח רעיונות. קבוצות יכולות להיפגש, לבצע סיעור מוחות, ולהפיק במהירות רעיונות ופתרונות אפשריים לבעיות. את אלה ניתן להעריך, למחוק את הבלתי-שימושיים וללטש וליישם את הרעיונות המבריקים.
את שיטת "סיעור מוחות" (Brainstorming) הגה בשנות [[1939]] [[אלכס פ. אוסבורן]] (Alex F. Osborn) כשניהל חברת שיווק בשם BBDO. הוא המשיך לפתח את השיטה בשנות ה-50 כשהיה שותף ב[[משרד פרסום|משרד הפרסום]] האמריקאי הגדול, "ברטון, דארסטין ואוסבורן", והוא פרסם אותה בשנת [[1957]] בספרו של אוסבורן Applied Imagination.<ref name=":0">{{
[[ארגון|ארגונים]] הגיבו בהתלהבות לגישה, בשל צורך גובר ברעיונות חדשניים לזירוז פיתוחם של מוצרים, תהליכים ושירותים חדשים. עבור רבים, גישתו של אוסבורן נראתה כמו מתת שמיים. לא היה עוד צורך להסתמך על ההשראה בחיפוש אחר תשובות. כמו אופנות אחרות בניהול, ההתלהבות מן הגישה מיצתה את עצמה והפופולריות שלה דעכה מעט.
שורה 20:
על האפקטיביות של המתודה נערכו במהלך השנים מחקרים רבים, שחלקם טען להפרכת היבטים מרכזיים בגישה. המפורסם שבמחקרים האלו בחן את השאלה האם סיעור מוחות בקבוצה יעיל יותר מאשר כאשר הוא נערך בנפרד<ref>{{צ-מאמר|שם=Does Group Participation When Using Brainstorming Facilitate or Inhibit Creative Thinking?|קישור=http://dx.doi.org/10.2307/2390603|כתב עת=Administrative Science Quarterly|שנת הוצאה=1958-06|עמ=23|כרך=3|doi=10.2307/2390603|מחבר=Donald W. Taylor, Paul C. Berry, Clifford H. Block}}</ref>. חוקרים ב[[אוניברסיטת ייל]] השוו התמודדות של [[סטודנט|סטודנטים]] עם חידות יצירתיות. כלל המשתתפים פעלו לפי ההנחיות של אוסבורן לסיעור מוחות אולם חלק מן התהליכים נעשו בקבוצה וחלק בנפרד. החוקרים מצאו כי הסטודנטים שעבדו ביחידות העלו פי 2 יותר רעיונות מאשר קבוצת סיעור מוחות. שופטים מצאו כי הפתרונות של יחידים היו יותר "מעשיים" ויותר "יעילים".
מחקרים שניסו להסביר את התופעה שנמצאה במחקר באוניברסיטת ייל כילו כי קבוצות מעלות יותר רעיונות מיחידים אבל סך הרעיונות שהעלו קטן מסך הרעיונות שהעלו יחידים. ככל שהקבוצה גדלה התפוקה היחסית שלה נמוכה יותר. ככל שניתן למשתתפים זמן רב יותר כך עלתה פוריות העלאת רעיונות בקבוצה אבל גם במצב זה יחידים העלו יותר רעיונות. ממצא נוסף מראה כי המשתתפים בסיעור מוחות נהנו יותר, מה שמסביר את הפופולריות של השיטה.
במשך השנים המחקר זכה לביקורת על ידי מחקרים אחרים שנערכו. בין השאר נטען כי היבטים בסיסיים שאוסבורן כלל כחלק מהמתודה, ובכלל זאת הנחיה מקצועית, לא יושמו במחקר. בנוסף ההיבטים של ביטחון בין-אישי לא יכולים להתקיים בקבוצת משתתפים רנדומלית, ועל כן יתכן שדווקא העבודה האישית היתה קרובה יותר לזו אליה אוסבורן כיוון.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Scott, Isaksen|שם=A review of Brainstorming Research: Six Critical Issues for Inquiry|כתב עת=Creative Problem Solving Group Buffalo.|קישור=https://web.archive.org/web/20160311215219/http://www.cpsb.com/resources/downloads/public/302-Brainstorm.pdf|שנת הוצאה=1988}}</ref>
| |||