המלחמה האנגלו–עיראקית – הבדלי גרסאות

עיראק הייתה חלק מ[[האימפריה העות'מאנית]] מזה מאות שנים, אך בעקבות תבוסת העות'מאנים ב[[מלחמת העולם הראשונה]] קיבלה [[האימפריה הבריטית]] [[מנדט]] של [[חבר הלאומים]] לשלוט בעיראק. ב-[[1921]] הביאו הבריטים לעיראק את [[פייסל הראשון, מלך עיראק|המלך פייסל]] מ[[השושלת ההאשמית]], ולאחר [[משאל עם]] שאורגן על ידי וינסטון צ'רצ'יל ותוצאותיו היו ידועות מראש, המליכו אותו על עיראק. שני הסכמים, [[ההסכם האנגלו-עיראקי (1922)|ההסכם האנגלו-עיראקי]] משנת [[1922]] ו[[ההסכם האנגלו-עיראקי (1930)|ההסכם האנגלו-עיראקי]] משנת [[1930]], ביססו את מעמדה של עיראק כממלכה עצמאית, אך קבעו שהממלכה המאוחדת תחזיק בה בסיסי צבא, ושעיראק מחויבת להיוועץ עם הממלכה המאוחדת בשאלות כלכלה, חוץ וביטחון. ב-[[3 באוקטובר]] [[1932]] הוכרז על ביטול המנדט, וקבלת עיראק כחברה בחבר הלאומים. באמצע [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] התגלה [[נפט]] רב באדמות עיראק. הזיכיון לחיפוש הנפט ולהפקתו ניתן לתאגיד הרב-לאומי [[חברת הנפט העיראקית]], שכרבע ממניותיו היו בשליטת הממלכה המאוחדת, שהחזיקה במונופול על הפקת הנפט בעיראק.

 

 

המלך שלט על-פי [[חוקה]] שהתקבלה ביולי [[1924]], שקבעה בעיראק משטר של [[מונרכיה פרלמנטרית]] ובו פרלמנט דו-בתי ובחירות לפרלמנט. משטר זה לא השיג יציבות, היה נתון לזעזועים קשים, ובמיוחד לשרירות לבו של המלך, שפיזר את הפרלמנט ומינה על פי רצונו שרים וראשי ממשלה. במדינה התפתח ימין קיצוני אנטי-האשמי ואנטי בריטי, ובהמשך גם פרו-נאצי, והתפתח מאבק בין סיעות שבטיות ואתניות, קציני צבא, ופעילים אידאולוגיים מימין ומשמאל. ימין קיצוני זה נראה כמייצג את דעות העם העיראקי והקצונה בצבא העיראקי, יותר משמייצג אותם הממסד הפרלמנטרי. אנשיו קיימו קשרים עם פוליטיקאים ממסדיים מן הימין, כ[[רשיד עאלי אל-כילאני]], שכיהן כשר משפטים וכראש ממשלה מספר פעמים במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]].{{הערה|שמעוני, '''מדינות ערב''', עמ' 196}}

בשנת [[1933]] מת פייסל הראשון במפתיע, ואת מקומו ירש בנו [[ראזי, מלך עיראק|ראזי]]. ראזי לא נהנה מהכריזמה של אביו, ומאבקי השליטה בעיראק הפכו גלויים ואלימים יותר. בשנת [[1936]] הזדעזעה עיראק מהפיכה צבאית שהנהיג הגנרל [[בכר סדקי]]. בשנת [[1937]] נרצח סדקי, וקבוצת הקצינים, שהתגבשה לקבוצת כוח בת מספר חברים מצומצם שכונתה "המרובע המוזהב" (על שם כותפות הזהב של דרגותיהם), בראשותו של [[סלאח א-דין א-סבאע']], החזירה לשלטון את אנשי הממסד הישן.

 

 

 

===תחילת מלחמת העולם השנייה - המהלכים שהובילו למרד===

[[קובץ:Rashid Ali Al-Gaylani.jpg|שמאל|ממוזער|150px|רשיד עאלי אל-כילאני]]

 

 

באוקטובר [[1939]] הגיע לעיראק המופתי של ירושלים, חאג' [[אמין אל-חוסייני]]. הגעתו חיזקה מאוד את תומכי הימין הקיצוני. אלו הפעילו על נורי סעיד לחץ בלתי פוסק, שבסופו של דבר הביא להתפטרותו מראשות הממשלה, ולהצבת [[רשיד עאלי אל-כילאני]] במקומו, במרץ [[1940]]. סעיד סבר שאם יתפטר מראשות הממשלה וישמור על תפקיד שר החוץ, יביא להפחתת הלחץ, שכן כילאני ייאלץ לנהל מדיניות אחראית ופרו-בריטית בהכרח. סברה זו הופרכה. [[התפטרות]]ו של סעיד יצרה מצב שבו בעלי הכוח האמיתיים במדינה היו אל-כילאני, קציני "המרובע המוזהב", והמופתי.{{הערה|מיכאל אפל, '''המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות''', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 56}}