אנטואן לבואזיה – הבדלי גרסאות

מחקר כמותי ולא רק איכותי היה חלק מהמסורת המדעית המקובלת בכימיה בזמנו של לבואזיה. אף על פי כן, לבואזיה הנהיג שיטות מדידה סטנדרטים כמותיים מחמירים יותר מאלה שהיו נהוגים עד זמנו. ב-[[1775]] שירת ב"מנהל אבק השרפה המלכותי" בארסנל בפריז, והקים שם מעבדה משוכללת שמשכה כימאים מכל [[אירופה]] שבאו ללמוד את שיטותיו המהפכניות. עבודתו היסודית שם, במיוחד ההשגחה על ניקיון המרכיבים ויחסי הכמויות ביניהם, הובילה לשיפור בייצור [[אבק שרפה]]. כמו כן נעשה שימוש בכישוריו בכימיה חקלאית, בתכנון שיטה חדשה לשימוש ב[[אשלגן חנקתי]] המשמש כ[[דשן]].

ניסוייו החשובים ביותר של לבואזיה בחנו את טבע הבעירה והשרפה. הוא טען באמצעות ניסויים אלו שבעירה היא תהליך הכולל שילוב בין חומר בעיר לבין [[חמצן]]. בנוסף, גילה לבואזיה עובדות חשובות גם על אופן יצירת [[חלודה]], וזיהה את נחיצות החמצן ליצירתה, בנוסף לתפקידו בתהליכי [[נשימה]] המתבצעים בחי ובצומח. ניסוייו יחד עם [[פייר-סימון לפלס]] הראו שתהליך הנשימה הוא למעשה בעירה איטית של [[חומר אורגני]] באמצעות החמצן הננשםחמצן.

לבואזיה גילה גם ש"ה[[גז]] הדליק" שגילה [[הנרי קוונדיש]], שהואשאותו כינה אותו [[מימן]] (ב[[יוונית]]: יוצר מים), מגיב עם חמצן ליצירת [[טל]] - מים. עבודתו של לבואזיה בתחום זה מבוססתהתבססה חלקית על עבודתו של [[ג'וזף פריסטלי]]. לבואזיה התכתב עם פריסטלי, ושניהם היו חברים באגודה המדעית האנגלית "Lunar Society". לאחר זמן ניסה לבואזיה לזקוף לזכותו את הישגיו של פריסטלי וטען שעבודותיו וגילוייו של פריסטלי הם בעצם שלו. נטען שנטייהשנטייתו זוזאת להשתמש בתוצאותיהם של אחרים ולהתבסס עליהן ללא אזכור נאות כמקובל, הייתה דפוס התנהגות חוזר אצל לבואזיה. <BR>

לבואזיה הוכיח שה"אוויר" האחראי לבעירה הוא גם המקור ל[[חמצון]], ותיאר את ממצאיו אלו במאמריו "על הבעירה באופן כללי" (Sur la combustion en general) מ-[[1777]] ו"שיקולים כלליים על טבע החומצות" (Considérations Générales sur la Nature des Acides) מ-[[1778]]. ב-[[1779]] קרא לבואזיה לחלק זה של האוויר [[חמצן]] (ביוונית: יוצר [[חומצה]]), ולחלק השני שבאוויר קרא "אזוט" (ביוונית: חסר חיים). במאמר "הרהורים על פלוגיסטון" (Reflexions sur le Phlogistique) מ-[[1783]] טען לבואזיה שתאוריית ה[[פלוגיסטון]] שהייתה מקובלת אז, ולפיה כל חומר שבוער משחרר לאוויר חומר הנקרא פלוגיסטון, והוא הגורם ל[[בעירה]], היא בלתי עקבית ושגויה. טענתו התקבלה ותיאורית החמצן שניסח שימשה בסיס לתאוריות הכימיות המוכרות כיום.