|
|
|
== בדיקת לומינול לזיהוי דם==
[[קובץ:Luminol - (1).jpg|ממוזער|השפעת ההארה של הלומינול על הדם|160x160 פיקסלים]]
בבדיקת לומינול, החוקרים מערבבים את החומר עם [[מימן על-חמצני|מי חמצן]] (H<sub>2</sub>O<sub>2</sub>) ומפזרים באזור החשוד. החוקרים שופכים את הלומינול בזירה החשודה ואם ונוצר אור נראה שיש דם בזירה, מפני שבתוך תאי הדם האדומים יש את ה[[מיוגלוביןהמוגלובין]] המכיל ברזל. לעיתים בזירות רצח, הרוצח (או אדם אחר בעל אינטרס) יכול לנסות להעלים ראיות כאשר הוא משתמש בחומרי ניקוי חריפים המעלימים את שאריות הדם. אם הוא לא משתמש בחומרים כאלו, ניתן להשתמש בלומינול כדי לזהות האם יש דם באזור נתון גם לאחר שנים רבות.{{הערה|שם=הערה מספר 20170607043743:1|{{קישור כללי|כתובת=http://howworksis.com/iw/pages/1508157-|הכותב=|כותרת=איך עובד לומינול|אתר=|תאריך=תאריך 11 במאי 2016|תאריך_וידוא=2017-05-25|archive-date=2017-08-02|archive-url=https://web.archive.org/web/20170802050026/http://howworksis.com/iw/pages/1508157-|dead-url=yes}}}} המגע עם הדם גורם ל[[תגובה כימית|ריאקציה כימית]] המייצרת [[פלואורסצנציה]]. הלומינול מגיב לברזל, [[נחושת]] ו[[ציאניד]]. שני החומרים האלה הם האחראים לתהליך,{{הערה|שם=הערה מספר 20170607043743:0}} כאשר בתוך תאי הדם יש [[המוגלובין]] המכיל ברזל, ומי החמצן משמשים כזרז. כאשר מי החמצן, הלומינול והברזל מתערבבים, נוצרת ריאקציה כימית שבה מולקולות שאינן יציבות משחררות אנרגיה בצורת אור. לפי ניתוח זמן התאורה החוקרים יכולים לדעת האם יש דם בזירת הרצח.{{הערה|שם=הערה מספר 20170607043743:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20170607043743:1}}
== חסרונות הלומינול ==
|
