נחום ורלינסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשך עריכה
המשך עריכה
שורה 13:
ורלינסקי היה מזכיר המשק ב[[נהלל]]{{הערה|{{דבר||על מותו של נחום ורלינסקי ז"ל|19731031|75.3}}}} עד [[1930]], אז עבר לנהל את מטה [[תנובה]] ב[[חיפה]] על פי בקשת [[אליעזר יפה]], מנכ"ל תנובה ואיש נהלל. לאור התנגדות ועד נהלל לעזיבתו הועברה הסוגיה להכרעת [[ברל כצנלסון]] שקבע כי ורלינסקי יעבור לתנובה{{הערה|שם=דבר1|{{דבר|יהושע משולח|מפעל חייו של נחום ורלינסקי|19710331|37}}}}.
 
ב-[[1937]] התמנה למנכ"ל תנובה במקום אליעזר יפה, שפרש בשל מחלה. ורלינסקי ניהל את תנובה 33 שנה, במהלך תקופה זו הצטרפו אליה מאותמעל 400 ישובים של [[ההתיישבות העובדת]] וחקלאים פרטיים. תנובה, שהוקמה כ[[אגודה שיתופית]] לשיווק משותף של תוצרת חקלאית, הפכה תחת ניהולו ל[[מונופול]] ששלט בשוק הישראלי, הן על רוב אספקת המזון לצרכנים והן על אמצעי השיווק ליצרנים{{הערה|[[זאב גלילי]], [http://www.zeevgalili.com/2007/03/410 תנובה - האוטו כבר לא שלנו וגם לא ירוק], בבלוג "היגיון בשגעון"}}. ורלינסקי פעל לקביעת מכסות ייצור, והכללת תנובה במועצות הייצור השונות{{הערה|שם=למרחב|{{למרחב||מנהל תנובה, נחום ורלינסקי פורש לאחר 41 שנות עבודה|19701221|30}}}}, ולחינוך לצריכת חלב באמצעות תוכנית חלוקת חלב בבתי הספר{{הערה|שם=למרחב2|{{למרחב||ורלינסקי: בעוד שנים אחדות תגיע הרווחה למשק החלב בארץ|19590706|49}}}}. בשל תפקידו המרכזי במשק הישראלי, בכתבות וראיונות רבים בעיתונות הובאה התייחסותו של ורלינסקי לסוגיות בייצור ושיווק תוצרת החלב{{הערה|שם=למרחב2}}, הירקות{{הערה|{{הארץ1||כשלון בתכנון ייצור הירקות|19620508|42}}}}{{הערה|{{קול העם||10 טון עגבניות מושמדות מידי יום|19540611|83}}}}{{הערה|{{הארץ1||סיכום העונה במפעל הסוכר|19560729|53}}}} והפירות{{הערה|{{הארץ1|| ⁨יצוא ההדרים יעלה ב־ 100%|19590920|71}}}}{{הערה|{{הארץ1||מגדלי הפירות דורשים הפסקת מטע כרמים ועצי נשירים⁩|19620507|77}}}}, הביצים{{הערה|{{הארץ1||ורלינסקי על הסכנות ליצוא החקלאי⁩|19620304|95}}}} ועוד.
 
ב-[[1970]] פרש מתפקידו כמנכ"ל {{הערה|{{שם=למרחב||מנהל תנובה, נחום, ורלינסקי פורש לאחר 41 שנות עבודה|19701221|30}}}} אך מונה ליושב ראש מועצת המנהלים של תנובה{{הערה|שם=דבר2|{{דבר||⁨הערכה לשיווק שיתופי|19710402|69}}}}. בשנת [[1971]] זכה בפרס העבודה מטעם ההסתדרות הכללית{{הערה|{{מעריב||הזוכים בפרס העבודה תשל"א|19710311|96}}}}{{הערה|שם=דבר2}}.
 
ורלינסקי עסק כל השנים גם בפעילות ציבורית. ב[[שנות השלושים של המאה ה-20|שנות ה-30]] נבחר כחבר הנהלת [[הדר הכרמל]] וחבר ועד לשכת המסחר בחיפה. היה ציר מטעם [[מפא"י]] ב[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרסים הציוניים]] ה-14, ה-15, ה-16 וה-20 ונבחר לחבר [[הוועד הפועל הציוני]]. היה חבר מועצת [[ההסתדרות]], מונה ב-[[1955]] לחבר מועצת המנהלים של [[בנק לאומי]] {{הערה|{{חרות||נ. ורלינסקי ומ. ה. זקס למועצת מנהלי בל"ל|19550130|63}}}}{{הערה|[https://thebank.org.il/about מועצות המנהלים לדורותיהם], באתר "הבנק"}}, חבר [[המרכז החקלאי]], חבר [[החטיבה להתיישבות|המחלקה להתיישבות]]{{הערה|שם=דבר2}}, חבר בוועדה הכלכלית המייעצת לראש הממשלה (בתקופת [[דוד בן-גוריון]] ו[[משה שרת]]). ב[[מלחמת העצמאות]] מונה על ידי בן גוריון כאחראי להספקת המזון ל[[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|ירושלים הנצורה]]{{הערה|שם=דבר1}}.
 
לאחר פרישתו כתב את הספר "בלבטי התנובה" המתאר את התפתחות תנובה בתקופתו, שיצא לאור מספר חודשים לפני מותו{{הערה|{{דבר||מת נחום ורלינסקי|19731029|65}}}}.
 
== לקריאה נוספת ==
* נחום ורלינסקי, בלבטי התנובה, הוצאת מרכז תנובה, 1973
 
== קישורים חיצוניים ==
* {{תדהר|4|1710}}
* {{הארכיון הציוני}}
 
== הערות שוליים ==