מאתיים ימי חרדה – הבדלי גרסאות

 

== הסכנה השנייה - סכנת הפלישה מדרום והחרדה ביישוב ==

 

במצרים הוקמה יחידת [[איינזצגרופה מצרים]]. היחידה כללה 24 חיילי אס אס בפיקודו של [[ולטר ראוף]], קצין האס אס שהיה אחראי בסוף [[1941]] ובראשית 1942 על ייצורן של משאיות להמתה באמצעות גז הפליטה שלהן, שהוזרם ל[[תא מטען]] אטום, אליו מוכנסים הקרבנות. המשאיות הועברו דרך צפון אפריקה וכבר המתינו במצרים. השמדת חמש מאות אלף היהודים בארץ ישראל אמורה הייתה להתבצע באותם האמצעים והשיטות שבהם בוצע רצח יהודי [[אירופה]], דהיינו הפעלת האוכלוסייה המקומית, הלא-יהודית, כמבצעי הרצח השיטתי, בהדרכתו ובפיקודו של צוות גרמני מצומצם. תוכנית זאת תואמת את ההבטחה שהגרמנים נתנו למנהיג ערביי ארץ ישראל חאג' [[אמין אל-חוסייני]], ששהה בגלות ב[[ברלין]], בדבר מחויבתם להשמדת היישוב היהודי בארץ ישראל.{{הערה|1=ל. הירשוביץ, '''הרייך השלישי והמזרח הערבי''', עמ' 235.}}

{{ציטוט| תוכן=אין כל ספק שאם ישטפו הנאצים את ארץ-ישראל, יושמדו כל יהודי הארץ הזאת. השמדת הגזע היהודי הוא סעיף בסיסי בתורה הנאצית. הידיעות המוסמכות שפורסמו לאחרונה מעידות, שמוציאים אל הפועל את המדיניות הזאת באכזריות שלא תתואר במלים. מאות אלפי יהודים נספו בפולין, בארצות הבלקן, ברומניה ובמחוזות שאליהם פלשו הגרמנים בברית-המועצות, כתוצאה מהוצאות-להורג בסיטונות, גירושים בכוח והתפשטותם של רעב וחולי בגיטאות ובמחנות-הריכוז. יש יסוד לחשש שחורבן מהיר שבעתיים יפקוד את יהודי ארץ-ישראל, אם יפלו בידי הנאצים.}}

 

 

{{ציטוט| תוכן=במשרדי [[הסוכנות היהודית]] בירושלים, בין קירות הוועד הפועל של [[ההסתדרות הכללית|הסתדרות העובדים]], בקיבוצים, בדרגים הגבוהים של ההגנה, במפקדת האצ"ל, עוסקים בימים אלה הכל בשאלה כיצד למנוע את השמדת היישוב במקרה של פלישת הגרמנים לארץ ישראל. קשה להניח שהיישוב יוכל לעמוד מול עוצמתו של הצבא שהכניע את הבריטים במצרים, אך עם זאת אין בדעת יהודי ארץ-ישראל להושיט את צווארם לשחיטה, כפי שקרה להמוני אחיהם ב[[אירופה]]. בארץ ישראל גמרו היהודים אומר להתגונן עד הסוף, לנהל קרבות בלימה רצופי גבורת-ייאוש עד האיש האחרון.}}