אושו – הבדלי גרסאות

נוספו 4 בתים ,  לפני 11 חודשים
מ
אין תקציר עריכה
(הוספתי הפניה לכתיבתו של אורי לוטן על אושו)
מאין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
הגותו של אושו נחשבת באקדמיה כשנויה במחלוקת, ומספר רב של חוקרים פוסלים אותה לחלוטין. אודאי מהטה, סוציולוג ופילוסוף מ[[אוניברסיטת פרינסטון]], טוען כי פירושיו של אושו ל[[זן (בודהיזם)|זן]] בפרט ול[[מהאיאנה]] בכלל לוקים ב"סתירות כבדות וחוסר עקביות" אשר "מנצלים בורות ותמימות" בקרב מאזיניו, לדעתו ב[[כוונת זדון]]. הסוציולוג בוב מולאן כתב ב-1983 שתורתו של אושו מורכבת מ- "אמיתות שאולות, חצאי-אמיתות, ופרשנויות שגויות בלא יודעין מה[[זרמים בבודהיזם|מסורות הגדולות]] ... רובן חסרות טעם, לא מדויקות, מזויפות ומלאות בסתירות פנימיות". חוקר הדת יו אורבן {{אנ|Hugh Urban}} טען שרעיונותיו של אושו לא היו מקוריים ולא מעמיקים, והסיק כי מרבית התוכן בהם הושאל מפילוסופיות מערביות ומזרחיות.
 
מאידך, החוקר ג'ורג' קריסידס טען כי הצגת תובנותיו הפילוסופיות של אושו כ"מישמש"כערבוביה חובבניחובבנית של תובנות דתיות גנובות, היא אומללה. בהתייחסו לרקע האקדמי של אושו הוא מצהיר :"בין אם אתה מקבל או דוחה את הגותו, הוא בהחלט איננו שרלטן באשר לעיבוד רעיונותיהם של הוגים אחרים". הוא מתאר את אושו בעיקר כהוגה בודהיסטי אשר קידם זרם עצמאי של "זן דור ההיפים", ורואה בהיבטים השערוריתיים, הסותרים וחסרי הסדר של הגותו ניסיון לעורר חשיבה ושינוי במאזיניו, ולא הרצאות בפילוסופיה המכוונות להבנה אינטלקטואלית של הנושא. קריסידס מכיר באיכות הנדירה של הדמיון והחזון של אושו, ומעיד כי רבות מהצהרותיו היו מלאות בתובנה ומניעות-רגש, לעיתים אף נשגבות. הוא מזהה "ערבוב של רעיונות תרבות-נגד ופוסט תרבות-נגד" הממוקדים באהבה וחופש, הצורך בחיים כאן-ועכשיו, חשיבות האני, תחושת ה"אני בסדר", המסתוריות של החיים, החיים כעונג, האחריות האישית לגורל, הצורך בשמיטת האגו, המלווים בפחד ואשמה.
 
לדעתו של אודאי מהטה סוד המשיכה של אושו את מאמיניו המערביים התבסס על ניסוייו החברתיים, אשר ייסדו קשר פילוסופי בין המסורת המזרחית של מושג הגורו ותנועת הצמיחה האישית המערבית, והיוו למעשה אסטרטגיית מכירה שניסתה לענות על צורכיהם של קהל המאמינים. יו אורבן ראה את אושו כמתנגד לדיכוטומיה בין תשוקות רוחניות וחומריות, שמשקף את העיסוק בגוף ובמאפייניו המיניים בתרבות הצרכנית הקפיטליסטית המותאמת לתנאים הסוציו-אקונומיים של תקופתו.