|
|
|
בשנת 1940 אולצה רומניה לותר על [[בסרביה]], צפון [[בוקובינה]] ודרום [[דוברוג'ה]] והמפלגה הקומוניסטית בירכה על כך בהתאם למדיניותה רבת השנים. לגבי הוויתור על צפון [[טרנסילבניה]], הטענה הרשמית של השלטון ברומניה אחרי [[1950]] היא שהמפלגה התנגדה לויתור על טרנסילבניה, אולם ההוכחות לכך הן רק מהתקופה שלאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני [[1941]].
חלק מהפלג החיצוני של המפלגה נשאר פעיל בפעלותבפעולות התנגדות לנאצים ב[[צרפת]]. הפלג הפנימי של המפלגה הואשם על ידי כמה מחברי הקומיטרן בטרוצקיזם ועל כך שחלק מהחברים הזוטרים במפלגה שיתפו פעולה כביכול עם השלטון של [[התנועה הלגיונרית]]. בהמשך, כמעט כל הנהגת המפלגה מהפלג הפנימי נתפס ונכלא. בשנת [[1943]] נעשו ניסיונות של המפלגה לאחד את כל מפלגות האופוזיציה הבלתי חוקית ברומניה נגד המשטר הפאשיסטי, אולם השיחות התנהלו בעצלתיים משום שמפלגת האיכרים חששה מהתקדמות ברית המועצות והעדיפה לנהל שיחות עם בנות הברית מהמערב. בראשית [[1944]], כאשר [[הצבא האדום]] עבר את נהר [[פרוט (נהר)|פרוט]], שולבו גם נציגי ה המפלגה הקומוניסטית בתמרונים הפוליטיים לשינוי מדיניות רומניה ביחס לבת בריתה עד אז, גרמניה הנאצית. ב 23 באוגוסט 1944 מיוזמת המלך [[מיכאי הראשון, מלך רומניה|מיכאי הראשון]] ויועציו מקרב מפלגות האופוזיציה ומקרב הצבא התבצעה הפיכה ברומניה בה [[יון אנטונסקו]] הודח מהשלטון ונעצר. הוחזרה החוקה הדמוקרטית והוקמה ממשלה קואליציונית שעיקרה התבסס על מפלגת האיכרים והמפלגה הלאומית הליברלית. נציג קומוניסטי, [[לוקרציו פטרשקאנו]] כיהן בה כשר המשפטים, חבר ממשלה קומוניסטי ראשון בתולדות רומניה. ב-31 באוגוסט נכנס הצבא האדום לבוקרשט, ובחסותו החלה המפלגה הקומוניסטית הרומנית בפעולות מחאה נגד השלטון.
בשנת 1945 הורכבה ממשלה שבה למפלגה הקומוניסטית והסיעות הקשורות אליה היה רוב והשפעה מכריעה.
ובשנת [[1946]] באמצעות זיוף תוצאות הבחירות הכלליות המפלגה הקומוניסטית תפסה את כל רסני השלטון.
|
