צבי מצוי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 43:
הצבי נזכר שתים עשרה פעמים במקרא, והוא השני ברשימת החיות הכשרות לאכילה. נראה כי הצבי והאייל, המוזכר ראשון ברשימה, היו חיות הבר השכיחות ביותר במזונו של האדם בישראל בתקופת המקרא. הממצא ה[[ארכאוזואולוגיה|ארכאוזואולוגי]] מחזק טענה זו, שכן עצמות צבאים נמצאו בשבעים ושניים אתרים מתקופה זו{{הערה|[[זהר עמר]], רם בוכניק ו[[גיא בר עוז]], "זיהוי החיות הטהורות שבמקרא לאור מחקר הארכאו-זואולוגיה", '''קתדרה 132''', תשס"ט, עמ' 54-33}}.
 
עדויות לאכילת בשר צבאים מופיעה במקרא ({{הערה|{{תנ"ך|דברים |יב |טו- |כב}}; {{תנ"ך|מלכים א' |ה |ג)}}}} ובמקורות חז"ל. עד לקום המדינה השתמרה מסורת כשרות ואכילת בשר הצבי בקרב יהודי ארצות האסלאם, ובעת החדשה נהגו גם היהודים בארץ ישראל לאכול צבאים. בנוסף, יהודי בבל נהגו בעבר לכתוב ספרי תורה על גוויל העשוי מצבאים, ומהם נותרו מאות ספרים בכל רחבי הארץ. ספרי תורה נכתבים על עורות של בעלי חיים טהורים{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|לב|יחיב}}}} והשימוש הפעיל בהם עד היום מהווה אפוא עדות ומסורת חיה ומתמשכת חזקה לגבי כשרותם{{הערה|[[זהר עמר]] וארי צבי זיבוטפסקי, "כשרות האיל והצבי", '''תחומין כט''', תשס"ט, עמ' 172-162}}.
 
==תפוצת התת-מינים==