מושבת ניז'ר – הבדלי גרסאות

בעוד שהצרפתים החלו בהשתלטות על כמה מאזורי ניז'ר המודרנית ב[[שנות ה-90 של המאה ה-2019]], הוקם שטח צבאי ב[[זינדר]] ב-[[23 ביולי]] [[1900]]. שטח צבאי זה שלט רק בדרום ניז'ר של ימינו, עם מזרח זינדר או מצפון ל-Tanout. מפקדו התבסס בכפר סורבו-האוסה ליד [[ניאמיי]], לשם הועבר המטה בשנת [[1903]]. מבחינה אדמיניסטרטיבית, זה היה חלק ממושבת [[סנגמביה וניז'ר]] בין השנים [[1902]]–[[1904]] והמושבה [[סנגל עילית וניז'ר]] בין השנים 1904 ל-[[1911]]. בעוד הפיקוד היה בידי קצין נחתים, תקציבו וממשלו היו תלויים במושל סגן בקאייס (לאחר מכן [[במקו]]), וקבלת ההחלטות הצבאיות - כמו גם קשר עם הרשויות ב[[צרפת|מטרופול]] או במושבות אחרות היה באמצעות המושל הכללי ב[[דקר (עיר)|דקר]].<ref name="newbury1960">Colin Newbury. The formation of the government general of French West Africa. Journal of African history, vol.1, no.1 (1960), pp.111-128.</ref> האזור מופיע גם במפות צרפתיות כ"טריטוריה הצבאית השלישית". ב-[[22 ביוני]] [[1910]] שונה שם השטח לטריטוריה הצבאית של ניז'ר, וכלל חלקים מ[[מאלי]] הצפון מזרחית המודרנית (מחוז [[גאו]]) וצפון [[צ'אד]] (מחוז טיבסטי). ב-[[21 ביוני]] 1911 מחוז גאו הועבר ל[[סודאן הצרפתית]], ובשנים שלאחר מכן, נעשו מאמצים להקים עמדות קבע צרפתיות מצפון וממזרח, בבילמה, N'guigmi ובמקומות אחרים. בשנת 1911 הועבר המטה לזינדר, המשקף הן את השלווה היחסית במערב השטח והן את החשש לפלישה מ[[הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד|הבריטים]] בדרום ומה[[ממלכת איטליה|איטלקים]] מלוב. למרות זאת, השליטה הצרפתית באזורי הצפון והמזרח נותרה מינימלית. יחד עם מאוריטניה, ניז'ר נותרה החלק היחיד ב[[אפריקה המערבית הצרפתית]] שנשאר תחת שלטון צבאי.