אנסטסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות

באותה שנה (514) הכריז ויטליאנוס, מפקד צבאי בתראקיה, מרד באנסטסיוס. ויטליאנוס הניס את נס ועידת כלקדון והנצרות הדיופיזיטית, אך יש מקום לשער שגם גורמים כלכלים ושאיפותיו האישיות לשלטון לקחו חלק בהחלטתו. ויטליאנוס, בראש צבא מהבלקן, חנה בחוצות קונסטנטינופול ואילץ את אנסטסיוס לכנס ועידה כנסייתית בראשות האפיפיור (שתמך בהחלטת כלקדון). לאחר שהדרישה לא נענתה, שוב צר ויטליאנוס על הבירה, והפעם הציב מולו אנסטסיוס צבא בפיקודו של מארינוס. מארינוס הביס את צבא המורדים, אך ויטליאנוס עצמו נמלט. מאוחר יותר חזר ויטליאנוס לבירה בהזמנת הקיסר יוסטיניוס, ונרצח בארמון בשנת 520{{הערה|“The Origin of Justinian.” ''The Secret History with Related Texts'', by Kaldellēs Antōnios Emm. and Procopius, Hackett, 2010, p. 30.}}.

 

לאחר מרד ויטליאנוס נהנתה האימפריה משקט יחסי, למעט פלישות קטנות היקף באזור ה[[דנובה]]. אנסטסיוס נפטר ב-9 ביולי 518, בסביבות גיל 88. אנסטסיוס לא השאיר אחריו יורש, ואת מקומו תפס [[יוסטיניוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|יוסטיניוס הראשון]], ראש המשמר הקיסרי. אחייניו של אנסטסיוס, פרובוס ופומפיאוס, המשיכו לכהן בתפקידים בכירים לאחר מותו, וסופם שהוצאו להורג על ידי יוסטיניאנוס לאחר [[מרידת ניקה]]. אנסטסיוס אינו מוכר כקיסרים ביזנטים אחרים דוגמת יוסטיניאנוס הראשון או [[בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית|בסיליוס השני]], אולם אין זאת סיבה להמעיט בחשיבותן של שנות שלטונו. תחת אנסטסיוס התאוששה והתייצבה האימפריה המזרחית לאחר תקופה ארוכה של משברים פנימיים וחיצוניים, שהובילו בין השאר לנפילת האימפריה המערבית כמה שנים לפני כן.