צבא הודו הבריטית – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Rajputana.jpg|שמאל|ממוזער|220px|[[חייל]]ים מ[[רגימנט]] 'קלעירובאי ראג'פוטנה', 1911.]]

ארבעת הפיקודים שנוצרו בשנת 1895, התחלקו החל משנת 1903 לשמונה [[דיוויזיה|דיוויזיות]], מה שביטל למעשה באופן סופי את תפקידן של הארמיות ההיסטוריות. דיוויזיות אלו היו: 'הדיוויזיה הראשונה (פשאוור)', 'השנייה (רוואלפינדי)', '[[הדיוויזיה השלישית "לאהור" (צבא הודו הבריטית)|השלישית (לאהור)]]', 'הרביעית (קואטה)', 'החמישית (מאהו)', '[[הדיוויזיה השישית "פונה" (צבא הודו הבריטית)|השישית (פונה)]]', '[[הדיוויזיה השביעית "מירוט" (צבא הודו הבריטית)|השביעית (מיראט)]]' ו-'השמינית (לקנאו'). עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] בשנת [[1914]] הוקמה גם 'הדיוויזיה התשיעית (סקונדראבאד)', כך שערב המלחמה שירתו כ-155,000 חיילים בצבא הודו הבריטית. הרפורמות של קיצ'נר הביאו את צבא הודו לסטנדרטים של הצבא הבריטי במבנה היחידות, אם כי הצבא עדיין נחשב מפגר מאחור מבחינת ציוד. הבדל נוסף היה שברבות מהיחידות ההודיות הייתה הפרדה בין [[שבט]]ים שונים או [[קאסטות]] שונות.

הדיוויזיות של צבא הודו התחלקו באותובאופן אופןדומה כמולנהוג אלו של הצבאבצבא הבריטי: כל אחת כללה שלוש חטיבות, כל חטיבה התחלקה לארבעה גדודים (כל גדוד השתייך לאחד הרגימנטים ההודים או הבריטים), מתוכם שלושה גדודים הודים ואחד בריטי.