אולפן עקיבא – הבדלי גרסאות

אולפן עקיבא נוסד על ידי [[שולמית כצנלסון]] (בתם של [[בת שבע כצנלסון|בת שבע]], אשת ציבור, ו[[ראובן כצנלסון]], ממניחי היסוד לרפואה הציבורית ולעבודהול[[עבודה סוציאלית|עבודה הסוציאלית]] בארץ, ואחותו של [[עורך דין|עורך הדין]] ואיש הציבור [[שמואל תמיר]]) בשנת [[1951]] ב[[נהריה]], ולימים עבר לשכון על חוף [[הים התיכון]] ב[[נתניה]], והיה לאחד משלושת האולפנים הראשונים בישראל שנועדו ל[[קליטת עלייה|קליטת עולים]] אקדמאים. בכך נקבע למעשה ייעודו של האולפן כמוסד ללימוד השפה ה[[עברית]] שתכניו מותאמים למבוגרים. משום כך נעשה בו שימוש מראשיתו גם על ידי תיירים (יהודים ולא-יהודים) ואוכלוסיות ה[[מיעוטים בישראל]]. אופיו זה הביא לערך מוסף בתכני הלימוד שבו, הכולל לימודים בנושא [[ידיעת הארץ]] ומורשת ישראל לצד חינוך ל[[פלורליזם]] ולהידברות בין קבוצות אוכלוסייה שונות. בהנהגתה של כצנלסון נקבע אולפן עקיבא כמוסד של למידת שפה לצד למידת תרבות, בניסיון לבסס כבוד הדדי בין הלומדים בו.

דרך עבודתו של האולפן הייתה חריגה באותה תקופה, אך לצד היותו [[עמותה]] עצמאית הוא זכה לתמיכה בתחום הנחלת הלשון מצד [[משרד החינוך והתרבות]]. בשנת [[1956]] החל האולפן לפעול בתחום זה בשיתוף המחלקה לחינוך מבוגרים שבמשרד החינוך. בתחומים האחרים התקיימו מטעמו שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה השונים, צה"ל, [[מוסד להשכלה גבוהה|מוסדות אקדמיים]], [[התנועה הקיבוצית]] ועיירות פיתוח. מראשית דרכו עמד האולפן לרשות תיירים שביקשו ללמוד את השפה העברית, ולאחר [[מלחמת ששת הימים]] הוא פעל גם להוראת [[ערבית פלסטינית|ערבית מדוברת]] והחל להפעיל פנימייה משותפת לדוברי ערבית וללומדי השפה. במקביל נפתחו על ידו סניפים מקומיים ב[[עזה]] וב[[שכם]].