שולמית ולנשטיין – הבדלי גרסאות

שולמית לבית פיילכנפלד נולדה ב[[עיר]] [[ברלין]] שב[[גרמניה]] וגדלה ב[[נירנברג]]. [[עלייה לארץ ישראל|עלתה]] ל[[ארץ ישראל]] עם משפחתה זמן קצר לאחר עליית ה[[נאציזם|נאצים]] לשלטון. המשפחה גרה ב[[ירושלים]] והיא למדה ב[[הגימנסיה העברית רחביה|גימנסיה העברית רחביה]]. באמצע [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] עבדה בכמזכירהכמזכירה במחלקת היועץ המשפטי של ממשלת [[המנדט הבריטי|המנדט]]. תוך כדי כך העבירה חומר סודי לידי [[ש"י|שירות הידיעות של ההגנה]]. נעדרה במקרה ממשרדה ב[[מלון המלך דוד]] בעת ש[[הפיצוץ במלון המלך דוד|הונח בו מטען חבלה]] ב-[[1946]] וכך ניצלה מפגיעה.

ולנשטיין למדה [[משפטים]] ב[[בית הספר המנדטורי למשפטים]] וקיבלה [[תואר ראשון]] במשפטים מ[[אוניברסיטת לונדון]]. ב-[[1951]] הוסמכה כ[[עורך דין|עורכת דין]]. עבדה כפרקליטה [[משפט פלילי|פלילית]] ב[[פרקליטות המדינה|פרקליטות]] מחוז תל אביב. בשנת [[1964]] מונתה לפרקליטת מחוז תל אביב לעניינים אזרחיים. בשנת [[1965]] מונתה עוזרת בכירה במחלקת הייעוץ אצל [[היועץ המשפטי לממשלה]]{{הערה|{{שנתון הממשלה|תשכ"ה|0b071706807e50b6|עמ' 268}}}} בשנת [[1970]] מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בו כיהנה עד צאתה לגמלאות ב-[[1991]]. בשנת [[1984]] מונתה לסגנית נשיא בית המשפט.

אחד התיקים שבהם ישבה בדין במהלך כהונתה היה תביעת [[לשון הרע]] שהגיש הקבלן בצלאל מזרחי נגד עיתון [[הארץ]], אחד ממשפטי לשון הרע הידועים של [[שנות השבעיםה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]]. התביעה הוגשה בעקבות תחקיר נרחב מאת העיתונאי [[אבי ולנטין]] ו[[רשימת ה-11|מסמך משטרתי שהודלף]], שפורסמו בו ב-[[1977]] אודות [[פשע מאורגן בישראל|הפשע המאורגן בישראל]]. בתחקיר זה תואר מזרחי כאחד מאנשי הפשע המאורגן. בסיומו של דיון ממושך פסקה ולנשטיין שהעיתון לא הוכיח שהתובע הוא מאנשי הפשע המאורגן. היא פסקה שהעיתון ישלם לו [[פיצויים]] בסכום של 300 אלף [[לירה ישראלית|לירות]].