הפלישה לנורמנדי – הבדלי גרסאות

בין 1 באפריל ל־5 ביוני 1944, פיקוד המפציצים של בריטניה וארצות הברית שיגרו 200,000 גיחות הפצצה באמצעות 11,000 כלי טיס, והטילו 195,000 טונות של פצצות על מסילות הברזל, צומתי תחבורה ותקשורת בצרפת, וכן על שדות תעופה גרמניים, מתקני ראדאר, בסיסי צבא, וסוללות תותחים ימיים. מערכה זו קיבלה את שם הצופן "תוכנית התובלה", והביאה להרס גשרים על הנהרות סן ולואר, ותוך כך בודדה את אזור הפלישה מפני הזרמת תגבורות גרמניות משאר חלקי צרפת ומגרמניה, ותרמה בכך להצלחת המבצע{{הערה|קיגן}}. בעלות הברית איבדו כ־2,000 מטוסים ו־12,000 אנשי [[צוות אוויר]], ואלפי אזרחים צרפתים נהרגו ונפצעו במערכה האווירית המקדימה. העוצמה האווירית המכרעת של בעלות הברית באה לידי ביטוי גם ביום הפלישה, בו הזניקו בעלות הברית לאוויר 3,467 מפציצים כבדים, 1,645 מפציצים בינוניים ו־5,409 מטוסי יירוט{{הערה|[[#Ambruz|אמברוז]], עמ' 220}}, ושיגרו 13,688 גיחות אוויריות. הלופטוואפה לעומת זאת, כלל לא הצליח להפריע לפלישה, ושיגר 309 גיחות בלבד{{הערה|רוברטס, עמ' 419}}. יומייםלרוע בלבדמזלם של הגרמנים, יומיים לפני הפלישה פוזרו מטוסי הלופטוואפה ברחבי צרפת לקבוצות קטנות (3-2 מטוסים), מחשש להפצצות.לתקיפות הגרמניםנוספות לאעל יכלושדות להשתמשהתעופה במטוסיםשלהם. אלוכתוצאה כיווןמכך, שלאלא היויכלו מרוכזיםהגרמנים (היולרכז בקבוצותכוח שלאווירי שניים־שלושהמשמעותי מטוסים)כנגד נחיתות בעלות הברית. ביום הפלישה, הופלו 113 מטוסים של בעלות הברית. הופלו,אך כולם בידינפגעו סוללותמאש ה[[נ"מ]] הגרמניות, ואף לא אחד בידיעל ידי מטוסי הלופטוואפה.