אפנון תדר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 19:
== היסטוריה ==
 
ב-[[6 בנובמבר]] [[1935]] הציג [[אדווין ארמסטרונג]] את רעיון אפנון התדר בעבודתו "A Method of Reducing Disturbances in Radio Signaling by a System of Frequency Modulation" ("שיטה להקטנת הפרעות באיתותי רדיו בעזרת מערכת אפנון תדר") אותה הגיש למכון למהנדסי רדיו ("Institute of Radio Engineers"). בשנת [[1938]] מהנדסי [[גנג'רלנרל אלקטריק]] חקרו תופעת [[לכידה (תקשורת)]], שלא הייתה קיימת ב[[אפנון משרעת]].
 
בשנת [[1940]] הוקצה ב[[ארצות הברית]] תחום התדרים של 50-42[[MHz]] (מגה-[[הרץ]]) עבור שידורי FM. כעבור כמה שנים, עלתה ההצעה להקצות תדרים נוספים באזור ה־50MHz. ההצעה הועלתה על ידי מחלקת ה-FM של הוועדה לתכנון טכני בנושאי רדיו (The Radio Technical Planning Board) אבל לא התקבלה על ידי כלל הוועדה, לצערם של כ־400 אלף בעלים של מקלטי FM. הסיבה להחלטה זו היא עדותו של קנת נורטון, מהנדס אשר טען שפעילות [[כתם שמש|כתמי שמש]], המגיעה לשיא אחת ל־11 שנה, תגרום להפרעות קשות לאות ה-FM. נורטון מעולם לא הסביר מדוע אותות [[טלוויזיה]], המשודרים באותם תדרים, לא ישובשו על ידי התופעה. המלצת הוועדה לו[[ועדת התקשורת הפדרלית]] (Federal Communications Commission), אשר לה ייעצה בעניינים אלה, להעביר את שידורי ה-FM לתחום 100 MHz התקבלה ותדרי ה־FM הועברו לתחום ה־88-106MHz ביוני [[1945]]. שינוי זה הגדיל את מספר "ערוצי" ה־FM מ-40 ל־100 אולם הפך את כל המקלטים הישנים לחסרי תועלת. אדווין ארמסטרונג החל לנהל את מאבקו נגד ההחלטה עוד ב-[[1944]] בעזרת צעדים משפטים ובפנייה ל[[הקונגרס האמריקני|קונגרס האמריקני]], צעדיו המשפטיים נכשלו והקונגרס לא סיפק יותר ממס שפתיים.