ג'ון ויקליף – הבדלי גרסאות

ויקליף האמין ש[[כתבי קודש|כתבי הקודש]] הם הדרך המהימנה ביותר להגיע לאמת אודות האל. אלא שרבים מבני עמו לא דברו [[לטינית]], וודאי שלא [[עברית]], ולכן גישתם לכתבי הקודש הייתה עקיפה בלבד, ויודעי-הלטינית יכלו לשלוט בה כרצונם. זו הסיבה שהובילה את ויקליף ליטול חלק בתרגום המקרא מלטינית לאנגלית{{הערה|Walker, Williston (1958). ''A History of the Christian Church''. New York, NY: Charles Scribner's Sons. p. 269. ASIN B00087NRC8.|כיוון=שמאל}}. אין ספק שוויקליף הוא שיזם את התרגום והנהיג את העוסקים בו, אך ה[[קרדיט (יצירה)|מזכה]] על התרגום הוענק בכלליות לכל אלה שעסקו בו, ללא מדרג או ציון החלקים המסוימים שתרגמו, ולכן מידת השפעתו המדויקת של ויקליף על הנוסח הסופי נותרה לא ידועה.

נותרו שני כתבי יד, חלקיים או שלמים, של הגרסה הלא-מוגהת של התרגום. הדבר מעיד כאלף עדים על הפופולריות של הספר במאה ה-15{{הערה|כתבי יד שלא עברו הגהה לא נוטים לשרוד 600 שנה; מעט מאוד כאלה קיימים בעולם.}}. אנשי סיעתו של ויקליף, שתמכו בגישתו בתרגום, כונו על ידי יריביהם "אנשי התנ"ך".

ויקליף סבר כי כתבי הקודש הם הדרך האמינה היחידה להכרת האל, וביקש לאפשר לכל הנוצרים להסתמך עליהם, מבלי להזדקק לאפיפיורים ולאנשי-דת. הוא טען שאין כל בסיס מקראי למוסד ה[[אפיפיור|אפיפיוריות]]יות. [[דרשנות|דרשותיו]] הביעו אמונה עזה בגורל, אמונה שהביאה אותו להכריז על 'הכנסייה הבלתי נראית של הנבחר'{{הערה|רעיון תאולוגי, לפיו הקשר הטבעי ביותר של האדם עם האל הוא הקשר הישיר, נטול תיווך של מוסדות ארציים (ככנסייה הקתולית) או אישים שפועלים מטעמם.}}, שנועדה לאלה שנגזר דינם לחסד, להבדיל מ[[הכנסייה הקתולית]] ה'נראית'{{הערה|'נראית' משמש כאן כשם גנאי, שמדגיש את חומריותה וארציותה של הכנסייה, בניגוד לאל הנשגב, שלא ניתן לראותו.}}. לפי ויקליף, הכנסייה היא כליל הטוב והברכה; לאבודים ללא תקנה, החוטאים הנצחיים, אין בה נחלה; ומעל לכל - אין כי אם כנסייה עולמית אחת, ומחוץ לה אין כל ישועה.

לאחר מות ויקליף, נרדפו חסידיו ללא רחם, ובמאת השנים שלאחר מכן (1382-14801382–1480) הועלו על המוקד כ[[כופרים]]. תורתו נעקרה מהשורש ובמשך למעלה ממאה שנים שוב לא ערער איש באנגליה על הלכותיה של הכנסייה הקתולית.