אסלאם בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
 
==== [[ממלכת ירושלים|התקופה הצלבנית]] (מאות 12–13) ====
ב-1099 [[מסעי הצלב|כבשו הצלבנים]] את ארץ ישראל מידי השושלת הפאטימית, אך המאבק נמשך לאורך כל התקופה (1260-10991099–1260) והארץ הייתה לזירת קרבות בלתי פוסקים בין [[פרנקים|הפרנקים]] הנוצרים [[השושלת האיובית|לאיובים]] המוסלמים וחלקיה עברו מיד ליד.
 
האוכלוסייה המוסלמית הייתה מורכבת ממיעוט ערבי שהתיישב בארץ בעת הכיבוש הערבי, מנוצרים שהתאסלמו, וממהגרים שהגיעו מארצות מוסלמיות. רוב המוסלמים היו [[אסלאם סוני|סונים]], אבל בצפון הייתה גם אוכלוסייה [[אסלאם שיעי|שיעית]]. האוכלוסייה המוסלמית התחלקה לארבע קבוצות: עבדים - שבויי מלחמה. צמיתים - כפריים ששועבדו במסגרת המשטר ה[[פיאודליזם|פאודל]]י. עירוניים - המוסלמים היוו מיעוט בערים ומעמדם היה כמו שאר הלא-פרנקים, של אנשים חופשיים. בנוסף היו שבטים [[בדואים]] ו[[הטורקמנים בארץ ישראל|טורקמנים]] שנדדו בארץ.
 
הצלבנים לא ניהלו מדיניות [[מיסיון|מיסיונרית]] אך מאחר שבמהלך התקופה הארץ עברה מידי נוצרים למוסלמים וחוזר חלילה, הייתה תופעה של נוצרים שהתאסלמו ומוסלמים שהתנצרו. המוסלמים יכלו לקיים את פולחנם באזורים כפריים ללא הפרעה, אבל בערים שבהן חיו נוצרים, הותר להם לקיים את דתם רק במסגרות פרטיות והמסגדים הפכו לכנסיות. בשל מעשה טבח ובריחה מהארץ, ירד מספרם בסוף התקופה לכ-150,000 מכלל 500,000 תושבי הארץ, חלק ניכר מהם היו בדואים נוודים.