אסלאם בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת רווחים מיותרים, קידוד קישורים, הלבשת קישורים עירומים, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות להערת שוליים |
|||
שורה 31:
ב-1260 הביס ה[[סולטאן]] [[ממלוכים|הממלוכי]] [[ביברס|בייבארס]] את [[מונגולים|המונגולים]] שחדרו לארץ אל שטחים שהיו תחת השלטון האיובי והחל בחיסול השלטון הצלבני בארץ. הממלוכים, כמוסלמים חדשים, היו קנאים לדת האסלאם וקיבלו את מרותם של אנשי הדת שנתמכו על ידי הציבור הרחב. התגברות הקנאות הדתית הביאה לרדיפות ולפרעות ב[[ד'ימי|בני החסות]], לפגיעה בנפש וברכוש, להריסת בתי כנסת וכנסיות ולפרסום תקנות המפלות לא-מוסלמים. הממלוכים נקטו מדיניות של אסלום בכפייה של הרוב הנוצרי-מזרחי והשומרונים. לקראת סוף המאה ה-14 הייתה הרעה נוספת במדיניות כלפי הלא-מוסלמים, לאחר השתלטותם של ה[[צ'רקסים]] על הממלכה הממלוכית.
המוסלמים הפכו בתקופה הממלוכית לקבוצה הגדולה ביותר באוכלוסייה ומנו כ-80,000, 70%–60% מכלל האוכלוסייה שצנחה בשלהי התקופה לכ-123,000 נפש. הבדואים היו ממוצא ערבי, אבל האוכלוסייה המוסלמית בערים ובכפרים הייתה מעורבת וכללה צאצאי ערבים ומוסלמים אחרים. האוכלוסייה המוסלמית הייתה ברובה כפרית ומיעוטה עירונית. האוכלוסייה הנוודית הייתה מורכבת משישה שבטים כורדיים,
בימי השלטון הממלוכי הסתיים תהליך האסלאמיזציה של הארץ, שהחל במאה ה-7 עם הכיבוש הערבי-מוסלמי, עלה שלב נוסף בימי השלטון של [[צלאח א-דין]] והאיובים והגיע לסיומו בימי השלטון הממלוכי.
| |||