מסע הצלב השישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏רקע: הגהה
מ ←‏סוף דבר: הגהה
שורה 152:
מסע הצלב השישי היה מהמוצלחים שבמסעי הצלב, הקיסר פרידריך השני עזב את ממלכת ירושלים והוא משאיר מדינה שגבולותיה הורחבו ובירתה האמיתית והסיבה האידאולוגית - דתית לקיומה, העיר ירושלים, נמצאת שוב בידיה. קיום המדינה עדיין תלוי ועומד על בלימה ונסמך על הרצון הטוב של סולטאן מצרים לקיים את חוזה יפו.
 
במדינה הלכה והתחזקה אופוזיציה של אצילי ממלכת ירושלים בראש משפחת איבלין שנתמכה והוסתה על ידי נציג האפיפיור הפטריארך ז'רולד ונציגי המסדרים הצבאיים. תקופה חדשה החלה בתולדות ממלכת ירושלים שבה האצולה המקומית היא הגורם המכריע והמשפיע בתולדות הממלכה. אצולה זו בוחרת בדרך של פירוק חוקי של יסודות השלטון כחלק מהמאבק בקיסר ומאיץ תהליך של התפוררות פנימית והחלשת כוח המדינה בפני התקפות מבחוץ. סופו של תהליך זה נוצל בסיכומו של דבר על ידי [[הממלוכים]], שליטי מצרים, להחרבת המדינה הצלבנית.
 
חוזה שלוםהשלום של יפו סבל מספר נסיגות והקשה שבהן אירעה כאשר בדואים מאזור [[חברון]] פשטו על היישוב הצלבני בירושלים כשהם מנצלים את עובדת היותה עיר פרזות. האוכלוסייה ברחה אל מצודת [[מגדל דוד]] ועם בוא כוח צבאי נוצרי מעכו ברחו הפושטים.
 
בשנת [[1230]] חתמו הקיסר והאפיפיור על חוזה השלום של סן- זרמנו שפתח תקופה של שקט יחסי והבלגה ביחסים בין שני מנהיגי העולם הנוצרי. כך קיבלו הטמפלרים ואנשי הכנסייה בארץ ישראל הוראות מפורשות להתאים את גישתם לקו האוהד את הקיסר ולחדול מכל מעשה העשוי לסכן את חוזה יפו. ז'רולד עצמו מודח מתפקידו - כ[[שעיר לעזאזל (חברה)|שעיר לעזאזל]] בסכסוך בין קיסרות לכס האפיפיור ופטריארך [[אנטיוכיה]] מונה לנציג האפיפיור בקיץ [[1232]].