פונולוגיה – הבדלי גרסאות

היחידה הבסיסית בה עוסקת הפונולוגיה היא הפונמה -– ההגה הבודד. אוסף ההגאים של שפה הם הצלילים המובחנים ביניהם היוצרים מילים ומשמעות. בעברית של ימינו /k/ ו/g/ (ק' ו-ג') הן יחידות נבדלות של צלילים, ומכאן שהן שני הגאים שונים ומובחנים זה מזה. התבוננות ב[[זוג מזערי]], כמו צמד המילים '''גיר''' ו'''קיר''', מראה ששני ההגאים הם בעלי משמעות שונה זה מזה אף על פי שהם נבדלים ביניהם רק בצליל יחיד (כלומר רק [[פונמה]] אחת מבדילה ביניהם). לעומת זאת, הביטוי של האות ר -– בצליל לשוני-רוטט (כפי שמבטאים "רומא" באיטליה) לעומת הגייתה בצליל גרוני-ענבלי (כמו שמבטאים "ברלין" בגרמנית) אינו מבחין בין מילים. וכך /kir/ במבטא איטלקי ו/kiʁ/ במבטא גרמני ייחשבו שניהם למילה במשמעות אחת "קיר", ויתרה מזו, ההגה /r/ וההגה /ʁ/ שניהם ייחשבו כביטוי להגה אחד המיוצג בכתב העברי באות ר.

נהוג לסמן את אוסף ההגיים כלומר אוסף הפונמות שאנו דנים בהם בין לוכסנים, לדוגמה /kir/. בשונה מסימון ההיגוי הממשי הפונטי של ההגה, אותו מסמנים (לפי תורת ההגיים -– הפונטיקה) בתוך סוגריים מרובים [kir].

[[מעתק הגאים]] הוא מונח שהגה הבלשן, [[יעקב גרים]] (ראו: [[חוק גרים]]). הגאים מסוימים יכולים להשתנות עם הזמן. מונח זה מתייחס בעיקר לבלשנות המשווה. בעברית למשל לעיצור /z/ יש שני מקורות ב[[פרוטו-שמית]] ([[שפה אם|אם השפות]] ה[[שפות שמיות|שמיות]] -– שפה משוחזרת) העיצור /z/ שקיים כיום בעברית והעיצור /d/ שנהגה כמו th (רכה) במילה the. בערבית עיצור זה נשמר במילה ד'הב, בארמית הוא נעתק ל-/d/ (עם קו תחתון) -– דהב. בעברית -– זהב.

*[[הידמות]] ו[[היבדלות]]. הידמות -– כאשר הגה מקבל את תכונתו של הגה שסמוך לו. לדוגמה: מפל, היה אמור להיות מנפל, אך ה-נ' מידמה ל-פ'. היבדלות -– כאשר הגאים שווים או הגה אחד נבדל לשני הגאים נפרדים. לדוגמה: "שביט, שרביט".