נאו-קאנטיאניזם – הבדלי גרסאות

הזרם הנאו-קאנטיאני נחלק בעיקרו לשלוש אסכולות עיקריות: [['''אסכולת מרבורג]]''', [['''אסכולת הדרום-מערב]]''' ו[['''האסכולה הנאו-פריסיאנית]]'''. חברי האסכולות השונות לא הציגו את עצמם כחלק מזרם אחד משותף, מאחר שהיו בין הדוקטרינות שלהם נקודות שוני משמעותיות, אך עם זאת בני דורם התייחסו אליהם ככאלה, מאחר שהיו להם מאפיינים משותפים רבים, וכך עשו גם היסטוריונים בתקופות מאוחרות יותר.

היו שני כוחות תרבותיים שניכרו כבר במאה ה-18 אשר השפיעו רבות על התהוותו של הניאו-קאנטיאניזם. הראשון היה הלאומיות הגרמנית והאמונה באומה גרמנית אחת, שעדיין לא הייתה מציאות פוליטית ב[[שנות ה-60 של המאה ה-18|שנות ה-60 של המאה-18]] והייתה כך רק בשנת [[1871]]. השני היה [[היסטוריציזם|ההיסטוריציזם]] הגרמני, אשר עודד הרהור בשורשים ההיסטוריים ואיסופם לצורך היזכרות. בראי ההיסטוריון, הליבה של מודעות עצמית של האדם היא הכרת מקורותיו ושורשיו, ומעקב אחר העבר שהפך אותו למי שהוא היום. זה היה ברור לכל הפילוסופים בראשית המאה ה-19 אשר התחשבו בהיסטוריה שקאנט היה ההוגה המהפכני הגדול המפריד ביניהם לבין החיים האינטלקטואליים של המאה ה-18, וכי הוא היה נקודת המוצא של כל הפילוסופיה הגרמנית המודרנית<ref>{{צ-ספר|מחבר=Rozenkranz K.|שם=Geschichte der kantischen Philosophie|מקום הוצאה=Leipzig|מו"ל=Leopold Voß|שנת הוצאה=1840}}</ref>. [[מודעות עצמית]], אם כן, דרשה להבין את קאנט, להתחקות אחר התפתחות השקפותיו ולראות כיצד השפעתו הולידה את הפילוסופיה העכשווית. על עניין זה כתב הפילוסוף הגרמני [[יוהנס וולקלט]] {{אנ|Johannes Volkelt}} "עם יוצאי דופן מעטים זניחים, מכלול הפילוסופים הם בהסכמה על ההערכה הגבוהה של קאנט; כולם מנסים להתמצא בתורתו, ורואים בה אינדיקציות מפורשות על עמדתם שלהם".{{מקור}} ברוח זו פרסמו [[קארל רוזנקרנץ]] {{אנ|Karl Rosenkranz}} ו[[פרידריך וילהלם שוברט]] {{אנ|Friedrich Wilhelm Schubert}} את האוסף הראשון של יצירותיו של קאנט שהושלם בשנת 1842<ref>{{צ-ספר|מחבר=Rozenkranz K. & Schubert F.W.|שם=Immanuel Kant's sämmtliche werke|מקום הוצאה=Leipzig|מו"ל=Leopold Voß|שנת הוצאה=1838}}</ref>.

בשנת 1870 היה בכל אוניברסיטה גרמנית גדולה לפחות פרופסור נאו-קאנטיאני אחד בפקולטה לפילוסופיה. לאור עובדה זאת ועובדות סטטיסטיות אחרות, כינה [[קלאוס כריסטיאן קוהנקה]] {{גר|Klaus Christian Köhnke}}, אחד מבכירי החוקרים הנאו-קאנטיאנים, את העשורים הללו "התקופה הנאו-קאנטיאנית של פילוסופיית האוניברסיטה הגרמנית".

בשנת 1870 היה בכל אוניברסיטה גרמנית גדולה לפחות פרופסור נאו-קאנטיאני אחד בפקולטה לפילוסופיה. לאור עובדה זאת ועובדות סטטיסטיות אחרות, קלאוס כריסטיאן קוהנקה, אחד מבכירי החוקרים הנאו-קנאטיאנים, כינה את העשורים הללו "התקופה הנאו-קאנטיאנית של פילוסופיית האוניברסיטה הגרמנית". כתוצאה מהתהוות הזרם הנאו-קאנטיאני בין כותלי האוניברסיטאות הגרמניות, נהוג כיום לחלק את הניאו-קאנטיאניזם לשלוש אסכולות עיקריות: [['''אסכולת מרבורג]]''', שגיבוריה הראשיים היו [[הרמן כהן]], [[פול נטורפ]] {{אנ|Paul Natorp}} ו[[ארנסט קסירר]]; [['''אסכולת הדרום-מערב]]''', באדן או היידלברג, שנציגיה העיקריים היו ו[[ילהלם וינדלבנד]] {{אנ|Wilhelm Windelband}}, [[היינריך ריקרט]] {{אנ|Heinrich Rickert}} ו[[אמיל לאסק]] {{אנ|Emil Lask}}; והאסכולהו'''האסכולה הנאו-פריסיאנית''' בגטינגן בהנהגתו של [[לאונרד נלסון]] {{אנ|Leonard Nelson}}. האוניברסיטאות הנאו-קאנטיאניות הדומיננטיות היו מרבורג, גטינגן, שטרסבורג והיידלברג.

ניתן לאתר את ההתחלות של אסכולת מרבורג לשנת 1871 כאשר [[הרמן כהן]] פרסם את המהדורה הראשונה של ספרו ''Kants Theorie der Erfahrung'' (תורת הניסיון של קאנט) בו הוא פירש את קאנט בצורה אנטי-פסיכולוגית[[פסיכולוגיזם|פסיכולגיסטית]] ומצא בביקורת הראשונה שלו ביטוי של דרך חדשה לעסוק בפילוסופיה: השיטה הטרנסצנדנטלית. מאוחר יותר בשנת 1880 כאשר [[פול נטורפ]] {{אנ|Paul Natorp}} עבר למרבורג ועבד מתחת לכהן באוניברסיטה, אסכולת מרבורג נולדה ככוח מוסדי. מבין סטודנטים רבים של שני כהן ונטורפ אשר זיהו את עצמם עם האסכולה במרבורג, המשפיע ביותר היה [[ארנסט קסירר]].

מאחר שהשיטה הטרנסצנדנטלית מתחילה בעובדה של תרבות, נאו-קאנטיאנים השייכים לאסכולה זו דוחים את האפשרות של [[מטאפיזיקה ספקולטיבית]]. הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית כפי שהם הבינו אותה נבדלת גם מה[[פסיכולוגיה]] ולא תלויה בה. למרות שהמטרה של תורת ידע היא להבין מה מאפשר "חוויה", אלא שהם מבינים את המושג של "חוויה" בצורה לא פסיכולוגית כלל<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://plato.stanford.edu/archives/sum2018/entries/neo-kantianism|הכותב=Heis, Jeremy|כותרת=Neo-Kantianism|אתר=https://plato.stanford.edu/archives/sum2018/entries/neo-kantianism|תאריך=May 18, 2018}}</ref>.

מוכרת גם כאסכולת באדן או אסכולת היידלברג. ניתן לטעון כי התחלתה הייתה במאמרו של [[וילהלם וינדלבנד]] {{אנ|Wilhelm Windelband}} בשנת 1883 בשם ''"השיטה הביקורתית או הגנטית?"'' אשר בפעם הראשונה גם נותנת חשיפה ברורה לנקודת המבט הפילוסופית אשר תאפיין את אסכולת הדרום-מערב, ותקרא במפורש לחזרה של קאנט. יחד עם זאת, רבים מהרעיונות המרכזיים במאמר זה כבר ניסחו על ידי המורה של וינדלבנד, [[הרמן לוטזה]] {{אנ|Hermann Lotze}}, בעבודתו בשם ''הגיון'' (1874). הרעיונות שהציג וינדלבנד בתיאוריה של הידע פותחו בצורה מערכתית על ידי הסטודנט שלו [[היינריך ריקרט]] {{אנ|Heinrich Rickert}}. מאוחר יותר, סטודנט של וינדלבנד וריקרט בשם [[אמיל לאסק]], אשר{{אנ|Emil Lask}}, הזדההשהזדהה עם נקודת מבטם הפילוסופית, תרם גם הוא רבות לפיתוח הזרם הדרום-מערבי בפילוסופיה הנאו-קאנטיאנית.

"קאנט הניח תפיסה חדשה של משימת ואופן הידע של הפילוסופיה כנגד הפסיכולוגיזם של בני דורו", כותב [[וילהלם וינדלבנד]] בחיבורו הפרוגרמטי, ''"שיטה ביקורתית או גנטית?"''. וינדלבנד טען כי נושא הפילוסופיה הוא "תוקף" של "אקסיומות". על הפילוסופיה לזהות את האקסיומות הללו, להכניסן למערכת ולהסביר כיצד הן שולטות בפעולות הידיעה, ההתנהגות והשיפוט. משימה אחרונה זו מחייבת לתת דין וחשבון כללי לגבי תוקף, זאת בנוסף לזיהוי האופן שבו המדעים ואזורי התרבות השונים נשלטים על ידי אקסיומות ספציפיות. [[לוגיקה]] (או [[פילוסופיה תאורטית]], או [[תורת הידע]]) היא מדע האקסיומות לידיעה; [[אתיקה]] היא מדע הנורמות למשחק; אסתטיקה היא מדע הכללים של "השפעות הרגשות"<ref>כל מה שבא בפסקה זו הוא סיכום ותרגום מעבודתו של וילהלם וינדלבנד בשם ''Kritische oder genetische Methode? (1883)''</ref>.

# '''אובייקטיביות ו-Objecthood -''' השאלה המרכזית שהציג ריקרט בעבודתו "האובייקט של הידע ", שהיא העבודה המפותחת והיסודית ביותר בתורת הידע של אסכולת הדרום-מערב, היא" מהו מושא הידע, שאינו תלוי בנושא, או בזכות מה משיגה ההכרה אובייקטיביות?"<ref name=":2">מעבודתו של היינריך ריקרט בשם ''Kulturwissenschaft und Naturwissenschaft (1915)''</ref>. בפרט, ריקרט עוסק ב"התעלות" של האובייקט: שהאובייקט הוא סטנדרט עצמאי לידע, שהוא קובע אם ידע הוא אמיתי או אובייקטיבי. התשובה של ריקרט לשאלות אלו היא שהאובייקט "צריך להתעלות", ולא ביסודו "ישות טרנסצנדנטית" או "מציאות". השקפה זו נחשבת לייחודית.

# '''מעשה, תוכן ומושא חשיבה''' - לוטזה הבחין בין הפסיכולוגיה לתורת הידע (מה שהוא מכנה "לוגיקה") בכך שהוא הבחין בין פעולות החשיבה, שהן אירועים המהווים את נושא הפסיכולוגיה, לבין תוכני החשיבה, שהם תקפים ומהווים את נושא הלוגיקה<ref>מעבודתו ש הרמן לוטזה בשם ''Metaphysik (1874)''</ref>. הבחנה זו נלקחה וסועפה על ידי ריקרט ולאסק: ריקרט טען כי התוכן של שיפוט צריך להיות מפוצל לשני חלקים: התוכן האובייקטיבי הלא אמיתי, והחוש הסובייקטיבי האימננטי<ref name=":2" />. ההבחנה של ריקרט בין חוש אימננטי לתוכן אובייקטיבי מתאימה באופן טבעי לתפיסה של אסכולת הדרום-מערב של הפילוסופיה כתורת ערכים, יותר מאשר ההבחנה הפשוטה של מעשה/תוכן, ובכך היא מתאימה יותר לתפיסתם את תורת הידע ככזאת שנוגעת לנורמת האמת.

# '''דחיית תורת ההעתקות של הידע''' - רעיון נוסף, שנמצא בלוטזה, אם כי נגזר בסופו של דבר מקאנט, הוא דחיית [[תאוריית ההעתקות של הידע]]. ההתקפה המפורשת של תורת ההעתקות הופכת מפורשת יותר בכתביהם של וינדלבנד וריקרט אורך זמן: ריקרט מקדיש קטע מתוך עבודתו ''"אובייקט הידע"'' (1915) במפורש לתקיפת תורת ההעתקות, והוא מקדיש מאמר מאוחר (1934) למה שהוא תופס כהחייאת השגיאות של תורת ההעתקות בהיידגרבפילופסופיה של [[מרטין היידגר]]<ref name=":1" />.

# '''הנתון''' - אף על פי שגם אסכולת מרבורג וגם אסכולת הדרום-מערב מסכימות בדחייתם את תורת ההעתקות, הם נוקטים עמדות שונות מאוד כלפי ההבחנה בין אינטואיציות ומושגים, וכלפי "הנתון". עבור אסכולת מרבורג, אין שום דבר שניתן; אסכולת הדרום-מערב טוענת רק כי הידע אינו העתק של הנתון, אלא דורש טרנספורמציה שלו. עבור אסכולת מרבורג, אין הבחנה בין אינטואיציות ומושגים; עבור אסכולת הדרום-מערב, אינטואיציות אינן ניתנות להפחתה למושגים. שתי נקודות אלה פותחו על ידי ריקרט תחילה ולאחר מכן על ידי [[אמיל לאסק|לאסק]]<ref name=":1" />.