רבי יהודה בן בבא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בהמות (שיחה | תרומות)
אלימיט (שיחה | תרומות)
שורה 38:
 
==אחד מעשרת הרוגי מלכות==
בסוף תקופת ה[[תנאים]] כששלטון הארץ היה ביד ה[[רומאים]] הכירו הרומאים בחשיבות [[סמיכת זקנים]] (המאפשרת למנות אדם ל[[דיין (הלכה)|דיין]]) להמשכיות ההנהגה הרוחנית של עם ישראל, ואסרו אותה. רבי [[יהודה בן בבא]], שהכיר בחשיבות זו, סמך חמישה רבנים ב[[הגליל|גליל]], בניגוד ל[[גזירות אדריאנוס|גזרת המלכות]] שגזר ה[[קיסר]] [[אדריאנוס]]. רבי יהודה בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין [[אושא]] ל[[שפרעם]]. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב, כך שלא היה חשש שהרומאים יקיימו את הגזירה במלואה ויחריבו את היישוב שבתחומו התקיימה סמיכה. במקום הוסמכו חמישה זקנים: [[רבי מאיר]], ו[[רבי יהודה]], ו[[רבי יוסי]], ו[[רבי שמעון]], ו[[רבי אלעזר בן שמוע]] ורבו[[רב אויא]] מוסיף: אף [[רבי נחמיה]] (בבלי, עבודה זרה-ח'). הוא נתפס על ידי הרומאים
וכך מסופר בתלמוד: {{ציטוטון|שגזרה מלכות הרשעה גזרה: כל הסומך, יהרג. וכל הנסמך, יהרג. ועיר שסומכין בה, תחרב. ותחום שסומכין בו, יעקר. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, ורב אויא מוסיף: אף {{גודל|1|(את)}} רבי נחמיה; כיון שהכירו בהם אויבים ({{גודל|1|הרומאים}}), אמר להם {{גודל|1|(רבי יהודה בן בבא)}}: בני, רוצו! אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם ({{גודל|1|חיילי רומי}}) עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות {{גודל|1|([[חנית]]ות)}} של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה}}{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|יד|א}}.}}.