ויקיפדיה

קהילת יהודי מיינץ – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תקלדה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מיזוג הערות שוליים, קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון קישור לפירושונים
שורה 48:
בראשית [[מסע הצלב הראשון]], ב-27 במאי 1096 (ג' בסיון ד'תתנ"ו,{{הערה|{{אוצר החכמה|עלי יסיף|ספר הזכרונות "דברי הימים לירחמיאל"|174236|עמוד 398|עמוד=391}}}} שלושה ימים לפני [[חג השבועות]]), נפגעה הקהילה היהודית קשות על ידי הצלבנים בראשות אמיחו פון לייניגן{{אנ|Emicho}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.jewishhistory.org.il/history.php?startyear=1090&endyear=1099|כותרת=Jewish History 1090 - 1099|אתר=www.jewishhistory.org.il|תאריך_וידוא=2021-07-20}}</ref> שעברו בעיר בדרכם מזרחה. לאחר שטבחו הצלבנים ביהודי [[וורמס]] הם המשיכו אל מיינץ. תחילה מצאו 1,300 יהודים מחסה בבית [[הגמון]] העיר, תמורת סכום כסף רב (חמש מאות [[מארק גרמני|מארקים]] של כסף{{הערה|1=מרווין לוונתאל, תולדות היהודים בגרמניה, הוצאת מסדה.}}) ששילם ראש קהילת מיינץ, [[קלונימוס בן משולם]]. לאחר יומיים של משא ומתן בין הצלבנים ל[[ארכיהגמון]] הוא חזר בו מהתחייבותו ליהודים ופתח את שערי העיר בפני הצלבנים, כאשר יהודי הקהילה החמושים בראשות רבי קלונימוס לחמו אל מול הפורעים בחירוף נפש. כשהתברר שהפורעים מנצחים במערכה ברחו אנשי חיל המשמר ואף הארכיהגמון עצמו. כשהתברר שאין מנוס, בחרו יהודי הקהילה [[התאבדות|להתאבד]] ולא להפקיר את עצמם למוות באכזריות בידי הצלבנים. כמו כן הספיקו היהודים לשרוף בעצמם את בית הכנסת כדי שלא יחולל. הפליטים נרדפו ונטבחו ורק כ-60 מעשירי העיר כולל רבי קלונימוס בן משולם הוברחו אל מחוץ לעיר אולם גם הם נתפסו ונרצחו על ידי פורעים בהנהגתו של ה[[רוזן]] אמיקו מפלונהיים, כאשר קלונימוס בן משולם התאבד.{{הערה|שם=בית התפוצות}} בפרעות אלה גם עלה באש בית הכנסת ורובו של הרובע היהודי בעיר. רק 53 יהודים הצליחו להמלט לעיר רידסהיים שעל הריין (Rüdesheim am Rhein).
 
רבי [[שלמה בן שמעון]] מנה 1,100 הרוגים במיינץ בגזירות תתנ"ו,{{הערה|אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, ירושלים ה'תשמ"ט, עמוד 3}} אולם אחרים מנו 1,300. בין הרוגים נמנו הרבנים: יצחק בן משה, שמואל בן יהודה הכהן, יהודה בן יצחק בן יהודה, [[קלונימוס בן משולם]] בן משה הפרנס, בניו של רבי דוד הלוי: רבי מנחם רבי יהודה ורבי שמואל.{{הערה|[[אברהם גרוסמן]], '''חכמי אשכנז הראשונים''', ירושלים ה'תשמ"ט, עמוד 436}}
 
[[האנונימי ממיינץ]] תיעד את הפרעות בפרטי פרטים.
שורה 65:
במהלכו של [[מסע הצלב השני]] (1147) נרצחו רבים מיהודי מיינץ על ידי הצלבנים בראשות הנזיר רדולף{{אנ|Radulphe}}, כאשר פרעות גדולות יותר נמנעו על ידי מושל העיר בראנד מקליירוו.
 
באוגוסט 1187 אחד מתושביה הגויים של מיינץ התלונן בפני הארכיבישוף של מיינץ, קונראד הראשון, וטען כי יהודי ניסה לרוצחו בבית הקברות. היהודים נשבעו על חפותם ושילמו [[כופר נפש]] גבוה וכך ניצלו.{{הערה|שם=פנקס הקהילות גרמניה|'''פנקס הקהילות גרמניה''': אנציקלופדיה של היישובים היהודים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, הוצאת [[יד ושם]], עמ' 236}}
 
ב[[מסע הצלב השלישי]] (1189-1192), יהודי מיינץ לא נפגעו בזכות ההגנה הנחרצת של הקיסר [[פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרידריך הראשון (פרידריך ברברוסה), קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. פרידריך ברברוסה אף הכריז על "השלום האימפריאלי הגדול", שהרחיב את השלום הקיסרי המקורי של הקיסר היינריך הרביעי והחיל אותו על כל האימפריה. את הצלת יהודי מיינץ מפרעות אלו תיאר הרוקח כהצל שמימית "במגנצא ביום שישי, כ"ח בשבט, ד'תתקמ"ח, שנתקבצו להרוג אותנו ובא לנו עזר ממרום והצילנו".{{הערה|פירושי סידור התפילה לרוקח, חלק א, עמוד קז}}
שורה 79:
בעלילת דם נוספת והפוגרום בעקבותיה שנערכו בערב פסח, 19 באפריל 1283, נהרגו עשרה יהודים שהואשמו ברציחת נער נוצרי.
 
בשנת 1285 (המ"ה), כמה מיהודי מיינץ, יחד עם יהודים מהקהילות השכנות של [[קהילת יהודי שפייר|שפייר]], [[וורמס]] ואופנהיים, נטלו חלק ב[[עליית בעלי התוספות|ניסיון הכושל לעלות לארץ ישראל]] בהנהגתו של רבי [[מאיר בן ברוך מרוטנבורג]] בעקבות העלאת תשלומי המיסים של היהודים. רכושם של אלה שהצליחו בפועל הוחרם, ורבי מאיר נתפס ונכלא עד סוף ימיו. בחילוקי דעות בין מועצת העיר וארכיבישוף להיכן ילך הכסף המוחרם, גברה ידם של מועצת העיר והארכי בישוף הסתפק בפיצוי של 122 מארק אותו חויבו היהודים לשלם מאז מדי שנה.{{הערה|'''שם=פנקס הקהילות גרמניה''': אנציקלופדיה של היישובים היהודים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, הוצאת [[יד ושם]], עמ' 236}}
 
בשנת 1286 (המ"ו) נחנך מחדש בית הכנסת שנשרף בעלילת הדם.
שורה 139:
אחד מגדולי הלוחמים ב[[התנועה הרפורמית|תנועה הרפורמית]] שהרימה ראש בזמן זה במיינץ היה רבי [[הירץ שייאר]], משנת 1778 עד 1782 הוא הנהיג את "ישיבת מגנצא" שם כיהן כ[[ראש ישיבה]] במשך ארבעים שנה ובשנת 1811 התמנה לרבה של העיר, הוא מילא תפקיד זה במשך 19 שנה. תלמידיו תפסו מקומות מובילים בהנהגה היהודית, חלקם נבחרו לכהן כרבני קהילות בצרפת ובגרמניה ובתוכם אחד מגדולי התורה החשובים בגרמניה, הרב [[יעקב אטלינגר]].
 
בשנת 1814 הקים הפדגוג היהודי ומאוחר יותר המורה בפילנתרופ הפרנקפורט המפורסם, מיכאל קרייזנך, בית ספר במיינץ כדי להעניק ידע ושפות זרות לתלמידים יהודים.{{הערה|שם=מיינץ13|{{קישור כללי|כתובת=https://www.mainz.de/kultur-und-wissenschaft/stadtgeschichte/magenza/juedisches-mainz.php#c20|כותרת=Jüdisches Mainz|אתר=www.mainz.de|שפה=de|תאריך_וידוא=2021-07-14}}}}
 
כבר בשנת 1819 החזירה הקהילה היהודית מחדש את הכללים המסדירים את הבחירות לדירקטוריון ב־1750. הדירקטוריון כלל חמישה אנשים, בראשות הנשיא. פקודה משנת 1830 קבעה כי על משרד המחוז למנות את חברי הדירקטוריון לאחר ששמע את לשכת ראש העיר. הקהילות נשאו כעת את הכינוי הרשמי "קהילות דתיות ישראליות" והייתה להן הזכות לגבות תרומות מחבריהן.
שורה 187:
== קורות הקהילה בשואה ==
[[קובץ:בית הכנסת הרוס.jpg|ממוזער|שמאל|בית הכנסת הראשי של מיינץ הרוס]]
לפני ליל הבדולח נמנו על בני הקהילה כ-2,700 יהודים. בעיר פעלו סניפים של [[הכח וינה]], [[בלאו וייס]].{{הערה|'''פנקס הקהילות גרמניה''': אנציקלופדיה של היישובים היהודים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, הוצאת [[יד ושם]], עמ' 246}} עם השתלטות ה[[נאצים]] על גרמניה החל תהליך של התעללות הזחילה של היהדות גם במיינץ. פיטורים מהשירות הציבורי, חרם על עסקים יהודיים, גירוש מבתי ספר, הפקעה ונטילת זכויות. אחד המפוטרים הראשונים היה חבר מועצת העיר היהודי לודוויג אפשטיין. פוטרו גם ד"ר היינריך רוזנהאופט, מנהל שירותי הבריאות העירוניים. פרופסור הנס גאל, מנהל האקדמיה העירונית למוזיקה. ריכארד קוך, היועץ המשפטי הערוני וד"ר קורט מארקארד, אחראי על שירותי הרווחה העירוניים.{{הערה|שם=פנקס הקהילות גרמניה248|'''פנקס הקהילות גרמניה''': אנציקלופדיה של היישובים היהודים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, הוצאת [[יד ושם]], עמ' 248}}
 
ב-23 ביני 1933 נערך במיינץ טקס שרפת ספרים יהודיים, מלווה במוזיקה, חגיגות ו[[קרנבל]].{{הערה|'''שם=פנקס הקהילות גרמניה''': אנציקלופדיה של היישובים היהודים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, הוצאת [[יד ושם]], עמ' 248גרמניה248}}
 
במהלך [[ליל הבדולח]] נשרפו בתי הכנסת שבעיר, בית הכנסת הראשי ובית הכנסת ברחוב פלאכסמארקשטראסה.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://dbs.bh.org.il/he/מיינץ/מקום|הכותב=|כותרת=בית התפוצות|אתר=בית התפוצות-מיינץ|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-02-22}}</ref> בלילה זה לא היו הרוגים במיינץ, כמו כן בתי הקברות, בית החולים ובית הזקנים לא ניזוקו אך נקלעו לקשיים. חלק מספריות בית הכנסת ניצלו אף הם.
שורה 214:
== קורות הקהילה לאחר השואה ==
[[קובץ:Synagogue Mainz Exterior2.jpg|ממוזער|בית כנסת חדש של הקהילה היהודית במיינץ נוישטט. בניין מאת מנואל הרץ, נחנך בשנת 2010]]
לאחר המלחמה חזרו רק יהודים מועטים לעיר הולדתם מיינץ. 24 ניצולים ממחנה הריכוז [[טרזינשטאט]] חזרו למיינץ, ביניהם מקס וולדמן, ראש הקהילה היהודית.<ref>{{קישור כלליהערה|כתובתשם=https://www.mainz.de/kultur-und-wissenschaft/stadtgeschichte/magenza/juedisches-mainz.php#c20|כותרת=Jüdisches Mainz|אתר=www.mainz.de|שפה=de|תאריך_וידוא=2021-07-14מיינץ13}}</ref> הם שוכנו במתחם בית החולים הערוני.
 
ב-17 באוקטובר 1945 פנתה יהודייה ממיינץ שנותרה בחיים, אחראית ענייני התרבות במיינץ, מישל אופנהיים, לממשלת הצבא הצרפתית בבקשה להקים מחדש את הקהילה היהודית של מיינץ. בקשתה נענתה.{{הערה|שוץ: מגנצא, מיינץ היהודית; בתוך: מיינץ - ההיסטוריה של העיר, עמ' 701}}{{הערה|'''פנקס הקהילות גרמניה''': אנציקלופדיה של היישובים היהודים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, הוצאת [[יד ושם]], עמ' 251}}
שורה 226:
בשנת 2010 נחנך במקום בית כנסת אולטרה מודרני{{הבהרה|במא מתבטאת האולטרה-מודרנה? הכוונה לרפורמי?}} מיוחד בארכיטקטורה ובסמלים שבו. בית כנסת נקרא "מאור הגולה", ומשמש את הקהילה, המונה כ-900 איש, רובה מיוצאי ברית המועצות. הוא נבנה על חורבות בית הכנסת הגדול, שהוצת ונהרס בליל הבדולח. בחצר בית הכנסת שולבו שרידים מבית הכנסת הישן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://shaibarilan.co.il/by-htm/|כותרת=קהילות שו"מ|אתר=טיולים מאורגנים כשרים|תאריך=2017-02-27|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2021-07-14}}</ref>
 
בשנת 2015 נמנו על בני הקהילה כ-2000 חברים, כאשר רבים מהם הגיעו מ[[מזרח אירופה]].<ref>{{הערה|שם=מוזיאון אנו|{{קישור כללי|כתובת=https://dbs.anumuseum.org.il/skn/he/c6/e120517/מקום/מיינץ|כותרת=קהילת יהודי מיינץ|אתר=dbs.anumuseum.org.il|תאריך_וידוא=2021-06-22}}</ref>}}
 
בשנת 2021, הכריזה [[אונסק"ו]] על האתרים היהודיים במיינץ כ[[אתר מורשת עולמית]], בהכרזה משותפת לוורמס ושפייר – [[קהילות שו"ם]] – בשל היותן ערש התרבות היהודית באירופה.{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|אונסק"ו הכירה באתרים היסטוריים יהודיים בגרמניה כאתרי מורשת עולמיים|1.10047203|28 ביולי 2021}}}}.
 
== מנהגי הקהילה ==
שורה 272:
 
== מוסדות הקהילה ==
משנת 1218 (ד'תתע"ח) השתמרו רשומות העיר, ובהם 54 בתי יהודים ב"יודנגראסס" ([[רחוב היהודים (אירופה)|רחוב היהודים]]). בהם בית כנסת, בית בחורים, בית אסיפות, בית קברות, מקווה, מאפיה, בית ריקודים, בית חולים ו"מגדל היהודים" שיעודו אינו ידוע.{{הערה|רב שלמה הלוי קאטאנקע, '''[[ירושתנו]]''', [[מכון מורשת אשכנז]], ספר שישי, בני ברק ה'תשע"ב, עמוד קסה}}
 
בשנת 1717 (ה'תע"ז) הורחב בית הכנסת וכלל 4 קומות וישיבה. בשנת 1773 (ה'תקל"ג) נבנה בו גם מקווה. בית הכנסת שימש עד שנת 1856 (ה'תר"ו), מאה שבעים וארבע שנים.
שורה 297:
בשנת 1911 (ה'תרע"ב) נחנך בית כנסת רפורמי (טמפל) שנחרב בליל הבדולח.
 
בית כנסת חדש נבנה על ידי האדריכל מנואל הרץ בשנת 2010 באתר של בית הכנסת שנהרס על ידי הנאצים בליל הבדולח (9 בנובמבר 1938).<ref>{{קישור כלליהערה|כתובתשם=https://dbs.anumuseum.org.il/skn/he/c6/e120517/מקום/מיינץ|כותרת=קהילתמוזיאון יהודי מיינץ|אתר=dbs.anumuseum.org.il|תאריך_וידוא=2021-06-22אנו}}</ref>
 
בשנת 1908 (ה'תרס"ח) נפתח בית הכנסת החרדי "מחזיקי הדת" ליוצאי פולין.
שורה 364:
אחריו כיהנו רבי יונה בן שמואל בונדי משנת 1890, ודר' סיגמונד זאלפעלד משנת 1880. כמו כן אחריהם רבי משה במברגר.
 
הייתה במיינץ אשה בשם "בראונה" (Braune) שהחזיקה בתואר "[[רב]]" ואף לבשה [[ציצית]].{{הערה|'''שם=פנקס הקהילות גרמניה''': אנציקלופדיה של היישובים היהודים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, הוצאת [[יד ושם]], עמ' 236}}
 
=== רשימת רבני מיינץ ===
שורה 510:
| 1880 || 3,182 מתוך 61,328 (5.2%)
|-
| 1890 || 3,500 מתוך 71,396 (4.9%)
|-
| 1900 || 3,104 מתוך 76,882 (3.7%)
שורה 552:
* הרב שלמה הלוי קאטאנקע, '''[[ירושתנו]]''', [[מכון מורשת אשכנז]], ספר שישי, בני ברק ה'תשע"ב, עמ' קסא-רו
* הרב צבי כהן, '''העשור האחרון בחיי הקהילה היהודית במגנצא''', [[ירושתנו]], [[מכון מורשת אשכנז]], ספר שביעי, בני ברק ה'תשע"ד, עמ' שמג-שפ
* '''פנקס הקהילות גרמניה''': אנציקלופדיה של היישובים היהודים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, הוצאת [[יד ושם]], עמ' 252-233233–252
* Magenza : die Geschichte des jüdischen Mainz ; Festschrift zur Einweihung des neuen Verwaltungsgebäudes der Landes-Bausparkasse Rheinland-Pfalz / [hrsg. von der Landesbausparkasse Rheinland-Pfalz]. Rolf Dörrlamm. – Mainz: Schmidt, 1995. – 124 S.: zahlr. Ill., graph. Darst.; 29 cm. – {{ISBN|3-87439-366-6}}. {{גרמנית}}
* אברהם גרוסמן, '''חכמי אשכנז הראשונים: קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם הרוחנית מראשית יישבתם ועד לגזירות תתנ"ו (1096)''', ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ט
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קהילת_יהודי_מיינץ"