|
| פרסים =
}}
'''ראשית חיי''' (במקור,ב[[אנגלית]]: My Early Life) הינו ספרו [[אוטוביוגרפיה|האוטוביוגרפי]] של [[וינסטון צ'רצ'יל|וינסטון צ׳רצ׳יל]] בו הוא מתאר את ימי צעירותו, החל מלידתו בשנת [[1874]] ועד שנת [[1902]] בערך. הספר נכתב כאשר היה צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל בשנות החמישים לחייו, ופורסם לראשונה בשנת [[1930]].
== תקציר ==
בספר שוטח את אירועי חייו החל מילדותו ועד סוף שנות העשרים לחייו.
צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל מתחיל מתיאור ימי ילדותו וימי לימודיו בבית הספר, ומדגיש שימים אלה עברו עליו בקושי רב. צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל מתאר את צעצועי הצבא הרבים שהיה לו, את חוסר ההצלחה שלו בבית הספר וכיצד משפחתו החליטה עבורו כי מסלול חייו יכלול שירות [[קצין|כקצין]] בצבא הבריטי. הוא מתאר כיצד נהפך לבקיא בשפה [[אנגלית|האנגלית]] ופיתח את יכולות הכתיבה שלו ומספר שהחל גם בלימודי [[לטינית]] [[יוונית עתיקה|ויוונית עתיקה]] כבר מגיל צעיר.
צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל מספר על העצב הרב שחש בשל מותו המוקדם של [[רנדולף צ'רצ'יל|אביו]], ומדגיש את תחושת הפספוס מכך שלא הספיקו לנהל ביניהם קשר של שני אנשים בוגרים.
צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל מתאר את ימיו במכללת [[סאנדהארסט]], שהכשירה אותו לתפקיד קצונה בגדוד [[חיל פרשים|פרשים]]. הוא מספר על הלהט הרב שהיה לו למשחק [[פולו|הפולו]] בזמן ימיו כקצין בצבא. ברגע שסיים את לימודיו הפורמליים, צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל מספר שהשתוקק לחוות חוויות, וניצל כל הזדמנות להגיע למקום בו קורות התרחשויות. הוא נסע כמשקיף [[קובה|לקובה]] בזמן [[ספרד|שהספרדים]] נלחמו במורדים שם והדחף שלו להיות במוקד ההתרחשות הוביל אותו גם לחזית הקרבות [[הודו|בהודו]] (באזור שכיום מהווה חלק [[פקיסטן|מפקיסטן]]) וגם [[דרום אפריקה|לדרום אפריקה]].
צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל מספר על האופן שבאמצעותו הרחיב את השכלתו בזמן ימי שירותו בהודו, שכללו זמן פנוי רב בשל החום הרב ששרר במהלך היום. אמו שלחה לו ספרים בתכיפות, והוא קרא אותם בלהט רב. צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל קרא בעיקר ספרי [[היסטוריה]], [[פילוסופיה]] [[אתיקה|ואתיקה]].
צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל נדרש לכלכל את עצמו ועל כן נדרש לייצר מקור הכנסה נוסף מעבר למשכורת שקיבל כקצין. בשלב מסוים הבין שיוכל להרוויח כסף ככתב שמתאר את אירועי המלחמה שלקח בהם חלק או ראה בעיניו. הוא כתב מספר ספרים על הקרבות הגדולים בהודו ובדרום אפריקה.
הניסיון הראשון שלו להיבחר [[הפרלמנט של הממלכה המאוחדת|לפרלמנט הבריטי]] הסתיים בכישלון. לאחר מכן, נסע לדרום אפריקה על מנת לדווח על קרבות [[מלחמת הבורים|מלחמת הבורים השנייה]]. בריחתו הנועזת משבי הבורים הביאה לו יוקרה וכבוד רב, ובזכות מוניטין זה הצליח לזכות במושב בפרלמנט הבריטי לאחר שחזר לאנגליה, והוא בן 26.
צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל מסיים את הספר בתיאור חתונתו עם אשתו [[קלמנטיין צ'רצ'יל|קלמנטיין]] שהתרחשה בשנת 1908, ככל הנראה על מנת להקנות לספר סיום אופטימי בנוסח ״והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה״.
== ביקורת ==
הספר נחשב היום בעיני רבים לאחד הספרים הטובים ביותר שכתב צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל בחייו. בניגוד למרבית הספרים שכתב, שהיו עבי-כרס ורבי-מלל, ספר זה הינו קצר באופן יחסי וכתוב בנימה שכוללת [[אירוניה]] ובידור בעבור הקורא. ספרו של צ׳רצ׳ילצ'רצ'יל נחשב לאחת היצירות הספרותיות הטובות ביותר שכתב [[פוליטיקאי]] [[המאה ה-20|במאה ה-20]].
== תרגום לעברית ==
| 