המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ להלחם ⟸ להילחם (באמצעות WP:JWB) |
|||
שורה 40:
במהלך שנת [[1769]] הרוסים ריכזו את הכוחות ב-2 מסגרות צבאיות עיקריות. הראשונה בפיקוד נסיך גוליצין בהיקף של 65 אלף חיילים הייתה צריכה לתקוף ב[[מולדובה]] וב[[רומניה]]. השנייה בפיקוד של [[פיוטר רומיאנצב]] בהיקף של 43 אלף חיילים הייתה צריכה להגן על הגבול הדרומי ולהילחם נגד כוחות של [[חאנות קרים]]. יחידה שלישית בהיקף של 15 אלף חיילים הייתה בעתודה מבצעית.
הכוח בפיקוד גוליצין הצליח להתקדם ב[[מולדובה]], לכבוש את [[בוקרשט]] והתקדם עד לגדה השמאלית של ה[[דנובה]]. יחידות נוספות לחמו בצפון [[קווקז]] והצליחו לכבוש את אזור [[קובאן (חבל ארץ בקווקז)|קובן]].
בשנת [[1770]]
בשנת [[1771]] הלחימה העיקרית נערכה ב[[חאנות קרים]]. הרוסים הצליחו להיכנס ל[[חצי האי קרים]] ולכבוש את הערים הראשיות. לאור חוסר עזרה משמעותית
בשנת [[1772]] לא היו פעולות צבאיות משמעותיות. משך כמעט שנתיים, עד לאביב [[1773]] התקיימו שיחות בין הצדדים במטרה להגיע להסכם. השיחות לא הצליחו להביא להסכם והמשלחת הרוסית עזבה
ב-[[1773]] הכוחות הרוסים חצו את ה[[דנובה]] והחלו להתקדם. לאחר מספר קרבות,
בשנת [[1774]] הרוסים החליטו
ב[[ארץ ישראל]] התמרד שליט הגליל [[דאהר אל עומר]] כנגד השלטון המרכזי העות'מאני, ואף ניצח בקרב ימי גדול שנערך ב-[[11 ביוני]] [[1772]]. עומר, שנעזר בכוחות [[מצרים]], ובסיוע של חיילים [[אלבניה|אלבנים]] שהובאו בספינות רוסיות, הצליח לכבוש אף את [[יפו]] ו[[עזה]] בטרם הובס על ידי [[אחמד אל ג'זאר]] שליחו של הסולטאן ב[[1775|אוגוסט 1775]].
==סיום הלחימה==
ב-[[21 ביולי]] [[1774]] חתמה האימפריה העות'מאנית על [[הסכם קוצ'וק קאינרג'ה]] שלפיו ניתנה לחצי האי [[חצי האי קרים|קרים]] עצמאות מן השלטון הטורקי, שטחים משמעותיים בדרום [[אוקראינה]] של היום ובצפון [[קווקז]] סופחו לרוסיה
מלחמה זו הייתה חלק משמעותי בתהליך ההתפשטות של האימפריה הרוסית דרומה, מזרחה ומערבה במהלך המאות השמונה עשרה והתשע עשרה.
| |||