מעשה אמנון ותמר – הבדלי גרסאות

לאחר שיצאו, ביקש אמנון מתמר שתיכנס אל חדרו ותאכיל אותו שם. כשנכנסה לחדרו, ניסה לפתות אותה לשכב עימו, ומשסירבה, תפס אמנון באחותו ו[[אונס|אנס]] אותה. לאחר מעשה האונס דרש אמנון מתמר לצאת מחדרו, על אףלמרות בקשתה שיישאנה לאשה כדי להסתירששמה לא קלונהיוכתם, ו[[אונס נערה (הלכה)|כמצוות התורה]]. משסירבה, הורה לאחד ממשרתיו להוציאה מחדרו ולנעול הדלת לבל תנסה להיכנס.

תמר, שהייתה לבושה [[כתונת פסים (בגד)|כתונת פסים]], קרעה את כותנתה, שמה אפר על ראשה (סימני אבלות), וזעקה על העוול שנעשה לה. כאשר שמע זאת [[אבשלום]], אחיה מאב ומאם, הורה לה להשתיקלשמור על שתיקה ולא לתבוע את הענייןעלבונה, בתואנה שאמנון הוא אחיה, אולם בלבו זמם לנקום באמנון, ואכן הרג אותו מאוחר יותר.

סיפור אמון ותמר מהווה סיפור המשך למעשה [[דוד ובת שבע]], ומוצג במקרא כעונש הראשון שקבל [[דוד]] על חטאו. הרקע למעשה אמנון ותמרעל מתחילפי ב[[מעשה דוד ובת שבע]], שבמהלכו זימן [[דוד המלך]] את [[בת שבע]] אשת [[אוריה החתי|אוריה החיתי]] אליו ושכב עימה. כשנודע לו שבת שבע הרתה מכך, קרא לאוריה מהמלחמה שנערכה באותה תקופהעת מול [[בני עמון]], על מנת לטשטש את שנעשה. משלא עלה הדבר משוםאלא שאוריה נמנע מלציית להוראת המלך דוד לשוב אל ביתו, ודוד הורה דוד ל[[יואב בן צרויה|יואב]] שר הצבא לדאוג להמתתו של אוריה במלחמה באמצעות הצבתו בראש החץ של המערכה, בתואנה שהוא [[מרד|מרד במלך]] בסרבנותו ובדבריו הנוקבים כלפי המלך. יואב קיים את ההוראה, ואוריה מת במלחמה.

[[נתן הנביא]] המשיל לדוד את שעשה ב[[משל כבשת הרש]] כדי להעמידו על חטאו. דוד הודה מיד בחטאו וקבל על עצמו את העונש השמיימי שהוא גזר על עצמו בפסק הדין שנתן ביחס לסיפור כבשת הרש הדמיוני: {{ציטוטון|אֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם|שמואל ב פרק י"ב, פסוק ו'}}. התשלום הראשון מבין הארבעה אותו שילם דוד, היה מות הילדהבן אותו ילדהשילדה בת שבע מן ההריון מדוד. התשלום השני היה אונס תמר, והשלישי מות אמנון שהיה תוצאה ישירה של מעשה האונס. לאחר מכן גם [[אבשלום]] בנו הנוסף נהרג, ובכך שילם דוד את ארבעת התשלומים. ב[[תרגום השבעים]] נכתב כי דוד ייענש שבעתיים. על פי [[חז"ל]], ארבעה מבניו של דוד מתו בגורן ארוונה{{הערה|תנא דבי אליהו, אליהו רבה, איש שלום, פרשה ח}}. בנוסף להם מתו בחיי דוד: אמנון, [[כלאב]] ואבשלום.

כאשר נכנסה תמר אל החדר והגישה אליו את הלביבות, אחז בה אמנון וניסה לפתותה לשכב עימו. תמר מתחננת שלא בפני אמנון שלא יענה אותה ויהרוס את חייה, היא מעלה טיעונים שונים ומקוה שאחד מהם לפחות ישכנע את אמנון: מדובר במעהבמעשה נבלה, הדבר לא מקובל בישראל, אל להם לשכב בדרך זנות, ושהדברוהדבר יפגע אנושות בשמה הטוב של תמר ויסב לשניהם חרפה. לבסוף היא אומרת שאם הוא מעוניין בה, הוא יכול להסדיר את נישואיהם בבקשה רשמית מהמלך לשאתה לאשה.

משהוצאהּ תמר מבית אמנון, קרעה את כתונת הפסים שלבשה,{{הערה|שדרכן של בנות המלכים הבתולות אז היה ללובשה, כמבואר בפסוק יח.}} שמה אפר על ראשה לאות אבל על העוול שנעשה לה, ובעודה שמה ידה על ראשה, זעקה בקול כדי לפרסם שנאנסה{{הערה|מצודת דוד על פסוק י"ט.}}. אבשלום אחיה ביקש ממנה שלא תעורר על כך מהומה, אולם הזמין אותה להתגורר בביתו, ולמעשה תכנן ליצור 'שקט תעשייתי' זה לשם חיסולו של אמנון על שפגע באחותו.

לאחר המעשה, תכנן אבשלום פעולת נקם באמנון. הוא ערך [[משתה]] בעת גז הצאן, כנהוג, והזמין אליו את אביו דוד, אך הוא דחה את ההצעה. אבשלום הפציר בו שלפחות אמנון יגיע למשתה, ולאחר הפצרההפצרות ממושכתממושכות הסכים לכך דוד.

אבשלום הורה לעבדיו שכאשר אמנון יתבסם ביינו, ולא ישים לב לנעשה איתו, יכו אותו וימיתוהו., עבדיועבדי אבשלום ביצעו את הדבר והרגואכן אתעשו אמנוןכן. אבשלום ברח אל סבו, [[תלמי מלך גשור]], כי ידע שדוד יעכס עליו בוודאי ויבקש להענישו.

אבשלום ישב שםבגשור שלוש שנים עד שדוד ניחם על מות בנו, ורצה בשוב אבשלום לירושלים. [[יואב בן צרויה|יואב]] השתמש בדבריה של [[האישה החכמה מתקוע|אשה חכמה]] שעשתה עצמה כ[[אלמנה]] המבקשת את חסות המלך על בנה שרצח את אחיו, מפני משפחתה ש[[גאולת דם|דרשה את מיתתו]]. ובכך רמזה לדוד שראוי להשיב את אבשלום לירושלים ולא לכרות אותו מהמשפחה, על אף מעשהו הקשה כלפי אמנון.