המפלגה הקומוניסטית העיראקית – הבדלי גרסאות

השנים 1936-1941 התאפיינו במיליטריזציה של החברה העיראקית, והתערבויות ישירות של קציני הצבא בנעשה בפוליטיקה;. כולןכל ההתערבויות, למעט שתיים, היוהסתכמו אךבשינויי חלוףאישיים, ממשלהלא אחת באחרתיותר. במקביל, בכס המלוכה התרחשו תהפוכות; ב-1933 מת המלך פייסל, ותחתיו עלה בנו, ע'אזי, בעל התודעה הלאומית. תודעה זו אמנם הביאה למתחים עם בריטניה, שהיהאך לא אתגר לרועץממשי לבריטיםליחסים. שלטונוע'אזי ושלטונו לא האריךהאריכו ימים, והלזהוהוא מת ב-1939. שתי ההתערבויות הצבאיות יוצאות-הדופן היו ההפיכה של בקרבכר סידקיסדקי ב -1936 וראשידוזו של רשיד עליעאלי ב-1941, הואיל והן אתגרו את אופי הממשלה עצמה. ב-29 באוקטובר 1929, הוביל גנרל בקר סדיקי הפיכה צבאית יחד עם קציני צבא נוספים ועם קבוצת אל-אהלי האזרחית. מק"ע תמכה בממשלה החדשה, בה היו לאל-אהלי הלאומנית מחצית המושבים; השת"פ בין מק"ע לאל-אהלי היה חשוב, הואיל והוא השווהשיווה מידה של עממיות לממשל החדש בבגדדבבגדאד.<ref>Batatu, 1978. p.439-40</ref> בחורף 1936-37, נתקיימו בחירות כלליות, בהן שני מקורבים למק"ע נבחרו לפרלמנט. אך במהרה עליית ההשפעה הקומוניסטית הביאה לדאגה בקרב קציני החונטה, ובמרץ 1937 התנער הגנרל סדיקי מהקומוניסטית, נשבע אמונים למונרכיה, והבטיח לדכא כל תנועה שתאיים על הכתר. המצב החמיר עוד יותר לאחר ההתנקשות בסדיקי ב-11 באוגוסט 1937, שהעלתה לשלטון ממשלה אזרחית שדיכאה את מק"ע. כלקח מהאירועים, שהראו את חשיבות הכוח המזויין בעיראק, וגם כחלק מדרישות ההצטרפות לקומינטרן, מק"ע, הקימה רשת חשאית וחמושה של פעילים. שהגיעה בשיאה הגיעה ללכ-400 איש. חשיפתה זעזעה את העילית העיראקית, ושינתה את ההקשר בו פועלת מק"ע לעד. במאי 1938, הוכנס לחוק העונשין סעיף אוסר מפורשות פעילות קומוניסטית.<ref>Franzén, 2011. p. 37</ref>

הליכי החזרה לעבר גורמים שמרניים פרו-בריטיים הגיעו לשיא במרץ 1939, בהקמת ממשלה בראשות נורינוי אלא-סעידיסעיד עםשמטרתה מטרההמוצהרת מוצהרת שלהייתה השגת "סדר". תוך ימים מהקמתה, מת המלך ע'אזי בתאונת דרכים; ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, צפו מחדש המתחים בין הלאומניים והפרו-בריטים; בעוד ממשלת אלא-סעיד מכריזה מלחמה על גרמניה, כפי שהייתה מחויבת לפימתוקף ההסכם האנגלו-עיראקי. התסיסה בקרב קציני הצבא חייבה את העוצר הפרו-בריטי, עבד אל-אילה, למנות את ראשידרשיד עליעאלי אל-ג'אילאניכנלאני, מתנגד נחרץ לבריטניה, לראש ממשלה. ממשלו, "ממשלת ההגנה הלאומית" התקרבה ל[[מדינות הציר]] והכריזה על עיראק כנייטרלית במלחמה. בתגובה, כוחות בריטניה הדיחו אתואותו, כבשוכבשה מחדש את עיראק, והפכו אותואותה שוב למושבהלכפופה ישירה. ריבונית רק בשםבתואר בלבד. עבור מק"ע, היוותה המלחמה הזדמנות גדולה. בתחילה תמכה בממשלת ראשידיאל-כילאני, בהתאם לקו הסובייטי; ובהמשך, כשנכנסה ברה"מברית-המועצות למלחמה, תמכה מק"ע תמכה במאמצי הלחימה של בעלות הברית נגד הפאשיזם. תמורת אותה תמיכה, זכתה מק"ע להקלה במאמצי דיכוי הקומוניזם. תנועת איגודי העובדים, בה מק"ע הייתה קשורה, הגדילה את השפעת בקרב עובדי הנמל בבצרה, פועלי הטבק בבגדדבבגדאד, עמליפועלי שדות הנפשהנפט בקירקוקבכירכוכ; ומועסקיועובדי חברת הרכבת בכל מדינההמדינה. אך למרות זאת, מעמד הפועלים העיראקי היה קטן במספרבהיקפו, ורובווהיה מרוכז ברוזו בתעשיות בשליטה בריטית חזקה; ומעמד האיכרים גם הוא לא נע בהמוניו אחר מק"ע, מקושיבשל קושי להבין את האידיאולוגיה המפלגתית או את גישתה לרפורמה אגררית.<ref>Ismael, 2008. p.25-26</ref>

במקביל, חזר "החבר פהד" מלימודיו במוסקבה, ומיהר לעסוק בארגונה מחדש של מק"ע. בדצמבר 1940, החלה מק"ע להוציא כתב-עת חדש "אל-שאראה", על בסיס כתב דומה של [[ולדימיר איליץ' לנין|לנין]]. ב-1942, מק"ע רכשה מכונת דפוס להגדלה התפוצה לאלפים. בתקופה הזאת, "החבר פהד" ניסה לבסס ולבצר את הנהגתו במפלגה, וגירש ממנה גורמים סוררים, בעיניו. בזמן נסיעה למוסקבה, התרחש פיצול במפלגה, מני רבים; קבוצת נאמנים לפהדל"חבר פהד" ייסודו עיתון חדש, לאחר שנדחקו מהנהגת מק"ע בקונגרס מאולתר שזומן בהיעדרו. שני הפרסומים טענו לייצג את מק"ע, ורק חשפו את הקרעים שהתקיימו בתוכה. ב-1943 התפרק הקומינטרן, אירוע שפהדש"החבר פהד" ראה כבשורה לתנועה הקומוניסטית העולמית בכלל, ולמק"ע בפרט. ללא הקומינטרן, מק"ע השתחררה מהשליטה הרשמית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות; וכך היה לה מרחב פעולה גדול יותר בענייניה הלאומיים והאזוריים של עיראק. במאמר שכתב בנושא, הבהיר "החבר פהד" כי פירוק הקומינטרן הגדיל את האחריות של מק"ע, הואיל והוא מאפשר לקומוניסטים העיראקיים לעבוד עם כוחות "עממיים ודמוקרטים". בתגובה להמשך הפיצולים והפילוגים המפלגה, פהד דרש קיום בחירות חדשות למרכז המפלגה, וכי כל הקבוצות הפורשות יסורו למרותה, תוך שהם מתפרקות ומעבירות לידי מק"ע את ציוד הדפוס ששימש אותן. הדרישה גם הייתה כי החברים יחזרו כיחידים, לא כקבוצה, ובלא תנאים. כך גם קרה עם החברים הערביים של קבוצת "אחדות המאבק". החברים הכורדיים, עם זאת, סירבו להתפרק, בטענה כי הם 'פועלים כמפלגה קומוניסטית כורדית'. בהמשך חלקם יהיו ממקימי המפלגה הדמוקרטית הכורדית, אחרים יחזרו למק"ע ונוספים פשוט יתפזרו.<ref>Ibid, p.26-30</ref>

לאחר שבשנים 1940-1944 חוותה מק"ע גדילה בכמות חבריה, נתכנס בבגדד קונגרס לכתיבת הצ'רטר הלאומי שלה המפלגה. המסמך, שנכתב בידי "החבר פהד", ואומץ פה-אחד בידי באי הוועידה, התמקד במטרות לאומיות ודמוקרטיות. רק דרישות קומוניסטיות ועקרונות אידיאולוגיים מועטים נכללו. בין היתר: קריאה לעצמאות עיראק; חלוקה מחדש של האדמה, והענקה, בלא-תשלום, את אדמות העיבוד לאיכרים; הרחבת החינוך בלא קשר למגדר או חלוקות אתניות וחברתיות; שוויון זכויות לנשים; שוויון זכויות לכורדים ובני מיעוטים נוספים; כינון יחסים מדיניים עם ברה"מ; חירות וריבונות לאומיים לפלסטין, ולמדינות אחרות תחת משטר קולוניאליסטי, עצמאות מלאה לעיראק, מצרים, סוריה ולבנון; מאבק נגד "התוקפנות הציונית הפוליטית והכלכלית".<ref>Ibid, p.32-33</ref>