הקרב על קיבוץ גשר – הבדלי גרסאות

למחרת, ב-[[28 באפריל]] [[1948]] נמשכה ההפגזה, וכתוצאה, כל הבניינים נפגעו. כן נעשה ניסיון להתקפה רגלית, אלא שהתוקפים, שלא הגיעו לכדי הסתערות, נסוגו לנוכח אש מן הקיבוץ. פרט לכך, לא היו ניסיונות התקפה נוספים והלגיון הסתפק באש ממרחק. במקביל, תגבורות מגדוד 'ברק' ומן המשקים בסביבה השתלטו, כמעט ללא התנגדות, על הגבעות שממערב לקיבוץ, לבל ייתפסו על ידי הערבים. עם זאת, צליפות מכיוון רמת סירין נמשכו לסירוגין גם בהמשך. שיירת סיוע של שני אוטובוסים משוריינים ורכב משוריין נוסף הגיעה לקיבוץ בדרך העפר, אף על פי שספגה אש בדרכה. זו הביאה לקיבוץ תגבורת, צוות רפואי, חומרי רפואה, תחמושת וכן מקלע בינוני על צוותו. בדרכה חזרה, אמורה הייתה לפנות את הילדים, כ-50 במספר. אולם כיוון שדרך הפינוי הייתה חשופה לאש הלגיון, אשר גברה עם הגעת השיירה, הוחלט כי הסיכון שבפינוי גדול מן הסיכון שבהישארות. ואכן, עד מהרה כלי הרכב נפגעו. אחד ממגיני הקיבוץ, הקשר, התנדב להתגנב לנהריים, על מנת להשיג הפסקת אש לפינוי הבלתי לוחמים. השליח הגיע, ובאמצעות [[מוכתר]] נהריים, אברהם דסקל, הוחל במשא ומתן עם הקצינים הבריטיים של הלגיון, ואלה נענו. כשחזר השליח לקיבוץ, ניתנה הוראה להפסיק את האש בשעה 14:00, אבל הלגיון לא קיים את ההבטחה והמשיך באש, אם כי בעצמה פחותה בהרבה. בשעות הצהרים התגנב אל הקיבוץ קשר, עם מכשיר קשר תקין, והקשר התחדש.

 

 

למחרת, ב-[[29 באפריל]] [[1948]], נמשכה ההפגזה. בשעות הבוקר הגיע מוכתר נהריים עם [[אולטימטום]] מ[[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|המלך עבדאללה]] שדרש שקבוצת גשר תיכנע, תמסור את נשקה, תפנה את המקום ואת המשטרה, אחרת יחריב הלגיון את היישוב עד ליסוד. את התשובה היה צריך לתת תוך שעה.