שיחין – הבדלי גרסאות

לאחר כיבוש הגליל על ידי [[אנטיגונוס הראשון]] ועלייתו לשלטון של אחיו, [[אלכסנדר ינאי]], וניסיונו לכבוש את [[עכו]], פלש בשנת [[103 לפנה"ס]] לגליל התחתון [[תלמי התשיעי]] לתירוס, מלך [[קפריסין|קיפרוס]]. בין היישובים המרכזיים שנתקל בהם היו שיחין ו[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]]. בשנת [[102 לפנה"ס]] הוא הצליח לכבוש את שיחין, לאחר שהפתיע את תושביו היהודים כשהתקיף אותם ב[[שבת]]. תושבי ציפורי הספיקו להתכונן להתקפה, והצליחו להדוף את ניסיון כיבוש העיר{{הערה|יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד 1993 יד יצחק בן צבי, עמ' 11, 28}}.

 

 

לפי הפייטן [[אלעזר הקליר]], בעיירה התגוררה '''[[משמרות כהונה|משמרת הכהנים]] יֶשֶׁבְאָב''', כחלק ממעבר משמרות הכהונה מיהודה לגליל לאחר [[מרד בר כוכבא]]. העיירה שיחין נודעה במקורות חז"ל בעיקר בשל תעשיית [[כלי חרס|כלי החרס]] שהתקיימה בה, שהתפרסמו באיכותם הגבוהה הודות לאדמת ה[[טין]] המשובחת שבאזור. ב[[תוספתא]] מתייחס [[רבי יוסי]] אל תעשיית הקדרות ביישוב באמרו: {{ציטוטון|העושין בעפר שחור כגון כפר חנניה וחברותיה '''כפר שיחין''' וחברותיה}}{{הערה|[[תוספתא]], [[בבא מציעא]], פרק ו, הלכה ג.}}, וב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] מובא כי {{ציטוטון|'''אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר'''}}{{הערה|{{בבלי|שבת|קכ|ב}}.}}, ונראה כי כלכלת העיירה התבססה במידה רבה על ייצור נרות שמן{{הערה|'''ההיסטוריה של ארץ-ישראל תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי (70 - 640)''', הוצאת [[יד בן צבי]] עמ' 130}}.