יחסי הממלכה המאוחדת – ישראל – הבדלי גרסאות

זמן קצר לאחר הקמת המדינה היהודית החדשה בארץ תקפו 6 מדינות ערב את ישראל, והחלה [[מלחמת העצמאות]] הישראלית. בריטניה סיפקה נשק (ואף [[תקרית האוויר הישראלית-בריטית|סיוע אווירי]]) לארצות ערב בזמן המלחמה. כאשר ישראל [[הכרזת העצמאות|הכריזה על עצמאותה]] ב-[[14 במאי]] [[1948]] ([[ה' באייר]] [[תש"ח]]), סירבה ממשלת בריטניה להכיר בה ונקטה קו נוקשה בעניין זה עד סוף 1948. בינואר 1949, לקראת סיום מלחמת העצמאות, אירעה [[תקרית האוויר הישראלית-בריטית]], כאשר טייסי חיל האוויר הישראלי הפילו חמישה מטוסים בריטיים שהמריאו ממצרים. רק בעקבות הניצחונות של ישראל ב[[שדה קרב|שדה הקרב]] וה[[הכרה דיפלומטית|הכרה]] הגוברת לה זכתה מצד [[מדינות העולם]], חל שינוי במדיניות זו. ב-[[25 בינואר]] [[1949]] פרסמה ממשלת בריטניה הודעה על [[הכרה דיפלומטית|הכרה]] [[דה פקטו]] במדינת ישראל. לאחר שבוע הודיע [[משרד חוץ|משרד החוץ]] הבריטי על מינוי נציג בישראל, ואילו ישראל מינתה את ד"ר [[מרדכי עליאש]] להיות נציגה בבריטניה. בהסכם בין הצדדים הוגדרו הנציגים כ[[צירות|ציר]]ים{{הערה|שם=בן-אשר|א. א. בן-אשר, '''יחסי-חוץ''', עיינות הוצאת ספרים, תשט"ז, עמ' 129}}. בקיץ 1949 ניהלו משלחות של המדינות שיחות ביניהן להסדרת עניינים כספיים{{הערה|{{על המשמר||נפתחו השיחות הכספיות בין ישראל ובריטניה|1949/07/03|00102}}}}.