סלבה קורילוב – הבדלי גרסאות

|מקום לימודים=[[אוניברסיטת הרצן]] {{אנ|Herzen University}}; [[אוניברסיטת רוסיה להידרומטאורולוגיה]] {{אנ|Russian State Hydrometeorological University}}, [[לנינגרד]], ברית המועצות

|מוסדות= [[מכון שירסטוב לאוקיינולוגיה]] {{אנ|Shirshov Institute of Oceanology}}, ברית המועצות; [[המכון לחקר ימים ואגמים]], ישראל

'''סלבה קורילוב''' (ב[[רוסית]]: '''Станислав Васильевич Курилов''', סטניסלב וסילייביץ' קורילוב; [[17 ביולי]] [[1936]] – [[29 בינואר]] [[1998]]) היה [[מדען]] ו[[אוקיינוגרפיה|אוקיינוגרף]]. נולד ב[[ברית המועצות]] שירת כ[[צוללן]] בצבא הרוסי, הגיש מספר בקשות לצאת למסעות מחקר בעולם וסורב. ב[[דצמבר]] [[1974]] קפץ מאניית "ברית המועצות" במהלך [[אוניית תענוגות|שיט תענוגות]], ליד חופי [[הפיליפינים]] שחה ונסחף כ-90 [[קילומטר]]ים במים ואחרי כשלשה ימים בים נפלט לחוף באי סיארגו שבמחוז סוריגאו בפיליפינים. הוא ככל הנראה האדם היחיד שנמלט מ[[מסך הברזל]] בשחייה. ב-1985 עלה ל[[ישראל]] ועבד בחיפה ב[[המכון לחקר ימים ואגמים|מכון לחקר ימים ואגמים]]. מתבגיל בהיותו61, בן 61מת במהלך צלילה ב[[הכנרת|כנרת]] במסגרת עבודתו.

נולד ב[[ולדיקווקז|וולדיקווקז]] שב[[צפון אוסטיה]] בנערותו מתה אמו והוא הושפע מספרי הרפתקאות וחלם על הים, שירת כשנתיים בצבא הרוסי כצוללן ביחידה מובחרת, נישא והוליד ילד. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד ב[[לנינגרד]] אוקיינוגרפיה והצטרף לקבוצה בהדרכת אנטולי מאייר שעסקה בצלילה מחקרית. השלטונות בברית המועצות לא איפשרו למאייר וחבורתו לצאת למסעות מחקר בעולם מאחר שלא סמכו על נאמנותם הם חיו באורח חיים מתירני ושוחחו באנגלית ביניהם, קורילוב עצמו היה גם חובב [[יוגה]] מושבע ואיתגר את גופו בצומות ובתרגילי נשימה רבים ובכל מיני סוגים של אתגרים פיזיים כדי לחשלו. ב-1974 גמלה בליבו ההחלטה להימלט מברית המועצות הוא הצטרף לאניית ענק ל[[שיט תענוגות]] ברחבי העולם, אף על פי שקברניטי הספינה מנעו מהנוסעים את הידיעה היכן הם נמצאים, קורילוב התגנב לחדר המפות ובסיוע מניווט הכוכבים ידע היכן הם ממוקמים. כשהגיעה הספינה לקרבת חופי הפיליפינים הוא קפץ בחשאי מגובה 14 מטר, כשהוא מצויד ב[[ציוד צלילה#סנפיר|סנפירים]] [[שנורקל]] ומעט בגדים, והחל לשחות לכיוון היעד. זרמי מים חזקים סחפו אותו ולאחר שלושה לילות ושני ימים עלה לחופי הפיליפינים. סיפורו התפרסם במערב ועורר כותרות ברחבי העולם. ברית המועצות דנה אותו בהיעדרו לעשר שנות מאסר. מהפיליפינים גורש ל[[קנדה]] וערך מספר מסעות מחקריים ברחבי העולם.

ב-1986 עלה לישראל התחתן עם לנה גנדלב שעבדה ב[[רשות השידור]], ועבד במכון לחקר ימים ואגמים. במהלך צלילה בכנרת לעומק של 23 מטר ב[[עין שבע]], חש מצוקה ואותת לשותפו, ואף נמשה מהמים, אך מת בדרכו לבית החולים. קורילוב נקבר ב[[בית הקברות הטמפלריהבינלאומי (ירושלים)|ביתשל הקברותהאגודה הטמפלריהמשיחית בירושליםהשליחית]]. על מצבתו ציירה רעייתו ספינה השטה על גלי האוקיינוס.

כתביו וזכרונותיו פורסמו במספר גרסאות. הם עובדו לספרו "לבד באוקיינוס" (Один в океане) שפורסם ב[[רוסיה]] ב-[[2004]].

המהדורה ה[[עברית]], שכותרהּ "לבד באוקיינוס: שלוש יממות בלב ים בדרך אל החופש", ראתה אור ב-[[2009]] ב[[הוצאת מעריב]] בעריכת [[גל קוסטוריצה]]{{הערה|[http://www.text.org.il/index.php?book=0906021 דף הספר] באתר טקסט;

[https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/47/ART1/858/052.html דף מתוך הפרק הראשון]}}. עוד קודם לכן, ב-[[2003]], פורסם בעברית סיפורו "המסע" באסופה "רוחות הרפאים של ישראל: מבחר סיפורים של סופרים ישראלים הכותבים ברוסית 1970–2000"{{הערה|{{ynet||רוחות הרפאים של ישראל|2403576|29 בינואר 2003}}}}.

* {{יוטיוב|bD8Lz4Q7l0o}} – שיחה עם [[רם עברון]]