מאיר רוטברג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
==חיי עבודה ופעילות פוליטית==
נולד ב[[ויניצה|וויניצה]] שב[[אוקראינה]] (כ-260 ק"מ מהבירה [[קייב]]) למשפחה יהודית מסורתית. עוד בנעוריו השתתף בפעילות [[ציונות|ציונית]] וב-[[1905]] עלה ל[[ארץ ישראל]].
בארץ עבד כפועל [[חקלאות|חקלאי]] במושבות [[ראשון לציון]], [[פתח תקווה]], [[גדרה]], [[רחובות]], ואדי חנין ([[נס ציונה]]) ובמקומות נוספים. בניגוד לרבים מבני העלייה השנייה הסתגל היטב לחיי העבודה ולתנאים עד כי כונה "מלך המעדר". בשנת [[1909]] היה חבר בגרעין הראשון של [[קבוצת כנרת]] שהתרכז ב[[חוות כנרת]] לצד [[בן ציון ישראלי]] ו[[נח נפתולסקי]], שכונו יחדיו "שלישיית יחד". הם התגוררו (יחד עם [[מנחם שמואלביץ]] (ממש"י) ופועלים נוספים) ב[[בית המוטור]] שם עסקו בעבודה ובשמירה. עקב סכסוכים שהתגלעו בינם ובין מנהל הפעילות החקלאית בחווה, ה[[אגרונום]] [[משה ברמן]], נאלצו לעזוב ועברו לעבוד ב[[אילניה|סג'רה]] וב[[כפר תבור|מסחה]].
שורה 14:
בשנת [[1916]], במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], שב לכנרת ועמד על המצב הכלכלי הנורא. המחסור בחומרי גלם ומוצרי יסוד גרם לעליית [[מחיר]]ים ויצר תופעות של [[ספסרות]] במזון ובחומרי גלם כגון זרעים ל[[חקלאות]]. לפיכך, ובהשראת [[יוסף]] המקראי, פנו הוא ו[[ברל כצנלסון]] ל[[ההסתדרות הציונית|הסתדרות הציונית]] בהצעה להקים מחסני מזון שירכשו ב[[סיטונאות]] וימכרו לצרכנים בלא רווח וכך יצילו את מפעל ההתיישבות שעמד לפני קריסה. הצעתו התקבלה וכך הוקם [[המשביר המרכזי]] שמאיר רוטברג היה למנהלו הראשון.
על אף שב-[[1919]] היה מבין התומכים בהקמת מפלגת [[אחדות העבודה]] ואף פרש עקב כך מ'הפועל הצעיר' לא הצטרף לבסוף ל"אחדות העבודה".
היה מיוזמי הקמת הסתדרות העובדים הכללית ב-[[1920]] כנציג הסתדרות פועלי יהודה.
בשנת [[1925]], עקב חוסר הסדר והבעייתיות שבניהול המשביר המרכזי שניסה לפעול במספר תחומים ללא תיאום ונקלע לקשיים, הודח רוטברג מהנהלת הארגון. רוטברג בחר להצטרף ל[[קואופרטיב]] 'נמליט' ב[[חיפה]] וחזר לעסוק בעבודה פיזית ב[[נמל]].
==פעילות בהגנה==
עוד ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] היה רוטברג פעיל בהגנה ואף היה נוכח בהקמתה. במסגרת פעילות במשביר, ריכז גם פעילות רכש של [[כלי נשק|נשק]] והבאתו לארץ. בשנים [[1929]]–[[1940]] היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה מטעם ההסתדרות (יחד עם [[ארבעת הגיסים|ה"גיסים"]] [[אליהו גולומב]], [[דב הוז]] ו[[שאול אביגור]]) והיה ממונה על אזור חיפה והצפון ועל שיתוף הפעולה עם "[[התעשייה הצבאית|תעש]]". בשנת [[1932]] יזם קורס ארצי למפקדי יישובים כפריים.
רוטברג נהג להקדיש להגנה מזמן ה[[פנאי]] שלו, לאחר יום של עבודה פיזית. בשנת [[1936]], עקב פרוץ [[המרד הערבי הגדול]] וההחמרה שחלה במצב הביטחוני, התגייס לפעילות מלאה בהגנה. בשנת [[1940]] הודח ממרכז הארגון עקב חילוקי דעות.
שורה 32:
==לקריאה נוספת==
* [[מרדכי נאור]] (עורך ראשי), '''לכסיקון כח המגן - ההגנה''', [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 1992, עמוד 384
* יוסף שפירא, ''' מאיר רוטברג: עשרים שנה למותו''', הוצאת תרבות-וחינוך בשיתוף הסתדרות הפועלים החקלאיים בישראל, תשל"א
* רוטברג חיה, '''ספר מאוחר''', [[עם עובד]], 1987
| |||