האן ואן מייחרן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 21:
לאחר שנודע לו כי לדעתו של מומחה האמנות [[אברהם ברדיוס]]{{אנ|Abraham Bredius}} ורמיר למד ציור ב[[איטליה]], בחר ואן מייחרן בציור "[[ארוחת ערב באמאוס (קאראווג'ו, לונדון)|ארוחת ערב באמאוס]]" של האמן האיטלקי [[קאראווג'ו]] כמודל לציור המזויף. לאחר שסיים לצייר הציג ואן מייחרן את היצירה בפני ידידו, [[עורך דין]] בשם ג'. א. בון, והשניים רקמו יחד סיפור מפורט על "גילוי" היצירה. על פי הסיפור, ואן מייחרן פגש במשפחה איטלקית ממוצא הולנדי שביקשה ממנו למכור עבורם חלק מירושה שהגיעה לידיהם, כולל ציור של ורמיר, והבריח את הציור מגבולות איטליה ה[[פשיזם|פשיסטית]] תוך סיכון חייו.
בון שלח לברדיוס מכתב ובו תיאר את היצירה ואת סיפור גילויה. ברדיוס נסע לפריז כדי לבחון את היצירה, והתרשם ממנה לטובה. כל ממצאיו תמכו באמינותה, ובנוסף תמכה היצירה בתיאוריה שלו, לפיה ורמיר הושפע בסגנונו ממוריו האיטלקיים. ברדיוס פרסם מאמר, שבו כתב: {{ציטוטון|זהו רגע נפלא בחייו של חובב אמנות, כאשר הוא מוצא עצמו פתאום עומד מול ציור שלא היה ידוע עד כה, פרי מכחולו של אמן גדול, שלא נגעה בו יד אדם, על הקנבס המקורי, ללא כל עבודות חידוש ושימור, בדיוק כפי שיצא מן הסטודיו של הצייר... החתימה המקסימה של ראשי תיבות שמו, הקישוט האופייני המופיע על כיכר הלחם... אין צורך בהם כדי לוודא שאכן בידינו נמצאת... יצירת המופת של יאן ורמיר מ[[דלפט]]... זהו אחד מציוריו הטובים ביותר, שונה מאוד מכל שאר תמונותיו, אך עם כל זאת 'ורמיר' בכל [[רמ"ח איברים|רמ"ח ושס"ה]]...}}<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=רחל וינברג|שם=הזיוף האמיתי|כתב עת=זמן|עמ=56|שנת הוצאה=2013}}</ref>
למרות שוואן מייחרן תכנן מלכתחילה לחשוף את הזיוף מייד, הוא החליט לשמור את הסוד בתמורה ל-520,000 גילדן שהוצעו לו ממוזיאון ברוטרדם תמורת הציור. הציור הועבר למוזיאון, שם קיבל מקום מרכזי בתערוכת אמנות לכבוד מלכת הולנד [[וילהלמינה, מלכת הולנד|וילהלמינה]].
שורה 37:
במקביל מונתה ועדה בינלאומית שבדקה את טענתו של ואן מייחרן, לפיה יצירות רבות אחרות, שזוהו בשנים האחרונות כפרי מכחולם של ציירים הולנדיים, זויפו גם הן על ידו. הוועדה בדקה בבדיקות מעבדה שמונה ציורים שלטענתו של ואן מייחרן היו מזויפים. הבדיקות העלו כי הציורים הכילו [[שרף|שרף סינתטי]] זהה לזה שנמצא בסטודיו של ואן מייחרן, ומכיוון שחומר זה יוצר לראשונה במאה העשרים, היה ממצא זה הוכחה מוחצת לכך שהציורים מזויפים. סימנים נוספים, כגון חוסר התאמה בין הסדקים שנוצרו בשכבת הצבע לבין סוג ה[[אבק]] שנמצא בהם, אישרו גם הם את הזיוף.
ב-29 באוקטובר 1947 נפתח משפטו של ואן מייחרן באמסטרדם. המשפט זכה להתעניינות וסיקור נרחב של אמצעי התקשורת. התביעה דרשה עונש מרבי של שתי שנות מאסר, על זיוף והונאה, אך ב-12 בנובמבר גזר בית המשפט על ואן מייחרן שנת מאסר אחת, ועד ההעברה למאסר הוחזר ואן מייחרן לביתו.
=== מוות ===
משפטו המסוקר של ואן מייחרן הקנה לו פרסום חיובי כגיבור לאומי, למרות הודאתו בקריירה של זיופים. בסקר ציבורי נמצא כי הפופולאריות שלו נמצאת במקום השני אחרי זו של ראש הממשלה ההולנדי. כישרונו כצייר זכה להכרה מלאה, כפי ששאף בתחילה, וציוריו נקנו בסכומים גדולים הרבה יותר מקודם.<ref name=":0" />
ב-26 בנובמבר, יום לפני התאריך שבו היה אמור להתחיל לרצות את עונשו, לקה ואן מייחרן בהתקף לב והובהל לבית חולים. חודש לאחר מכן, עדיין באשפוז, לקה בהתקף לב נוסף. הוא מת למחרת, בגיל 58. הוא נקבר בבית הקברות הציבורי של [[דיפנווין]]{{אנ|Diepenveen}}. על פי צו בית המשפט, רכושו נמכר והרווחים הועברו לבעלי החוב שלו.
== הערות שוליים ==
| |||